עדי גרינברג / קצה צלך |
כל יום מציץ מבעד לחלון.
ואני?
מטיילת בין היסמין בגינתך.
אני יודעת שאתה רואה אותי,
עורג, משאיר צלך בוילון.
ואני?
קוטפת, כדי לזכור עוד כמה שעות.
לא רוצה שתפסיק להביט בי,
רק אנא צא מבעד למשקוף.
ואני?
אנצור את ניחוח תמונתך לנצח.
אני יודעת,
לעולם לא תרד מטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|