עוצם עיניים ומתחיל לראות,
את דמותך בי מביטה מבין קירות.
בכל צעד שעברתי שם היית,
וכשבכיתי אז גם את בכית.

עוצם עיניים ורואה אותך,
מלווה אותי ניצבת שם, מלאך.
איך שאף פעם לא השארת אותי לבד,
וגם כשלא היית אחזקת לי את היד.

עוצם עיניים מצייר לי את דמותך,
זוכר איך שהזכרת לי לחייך.
גם כשהכל נראה שחור, באת והראית לי את האור,
מצייר אותך ובוכה לי, כמה כואב אותך לזכור.

עוצם עיניים לא רוצה לראות עולם,
בו האור שלי מזמן כבר לא קיים.
כי את שנתנה לי את מאור עייני כבר אין,
וכלום כבר טעם לחיי לא נותן.

עוצם עיניים וזוכר את החיוך,
את ההבטחה שגם אם בכאב כרוך.
אני אזכור אותך והמשיך חיי,
כי את שומרת מלמעלה, עמוד האור שמעליי.

עוצם עיניים מצייר לי את דמותך,
זוכר איך שהזכרת לי לחייך.
מצייר אותך בעיני רוחי, חובק אותך בכל כוחי.
נשבר לרגע, אין דבר, תמיד בסוף את תנצחי.

מצייר אותך מבט אחד ושקט,
ודמעה קטנה ששוב אותי חונקת.
שוב האימא שהייתה וכבר לא שם ,
מצייר אותך בדיו שנעלם.
מצייר כי בלעדייך אני לא קיים.