היא מתעוררת כל בוקר לפני הזריחה,
את עצמה "מפילה" אל מחוץ לשמיכה,
משננת בכוח משפטים חיוביים:
"יהיה נפלא ומחוייך"
"יהיה לי יום מקסים".

מדדה לכיור לצחצוח שיניים
במראה לעצמה לא מסתכלת בעיניים.
הן קצת כבויות, קצת לא מחייכות.
קצת לבד, מזמן לבד,
"אבל היום אני אמצא את האחד!"

מדביקה לעצמה את את הפרצוף הקבוע
נו... זה המחוייך, המגוחך,
כמו לפני שבוע.

אין ברירה - ככה שורדים
מחייכים כל היום - ונישרפים מבפנים.

הגיע לילה - היא נכנסת למיטה.
מורידה את הפרצוף, היא עם עצמה לבד
חולמת,
היא יכולה לעוף.




21/11/06