שיחת ועידה שכזאת, הניתוק שבסוף משאיר אותך בוהה
אתה לא מבין,וכואב את אותו הסבל בשקט שנוצר אחרי
כתבת לה מכתב וברחובות כולם כבר ישנים אבל אתה לא מתייאש
ומחבר מילה למילה עד שנוצר משפט וגם אז כאילו כלום לא קרה
נתת הכל ולא קיבלת בחזרה, רק כאב מתחבר לכאב ונוצר משבר

לפני בערך 20 שנה הכל אז התחיל,
אבל נדמה שבעולם האמיתי אני אולי רק שלוש שנים
קשים הם חבלי הלידה , אך מה קורה אם הם נמשכים איזה 17 שנה?!

קללת קין הנצחית:"נע ונד יהיה גורלך"
נראית כאילו שורה עלי במלוא עוצמתה
כך נראה לו גורלי כשעצב ושמחה מפעמים בי לסרוגין

החיוך שעל פני הוא בר חלוף-עד שתגיע הסערה הבאה,
אותה סערה ישנה שאתה כבר מכיר
בכל זאת מצליחה להפיל אותך לקרשים

כל יום אתה רואה אבל בפנים מסרב להאמין,
טוב לך עכשיו אז למה להביט -אפילו צעד אחד קדימה?!
אבל פתאום כשתחשוב שהכל כבר קרה
אז תגיע אותה שיחה - מין שיחת ועידה שכזאת
שתזכיר לך שמשלושה יוצא אחד - אולי הפעם זה אתה?!