א
נקודת מוצא - הכל לבן.
הקרנה מסויימת מאפשרת לי להתעורר,
מתוך החיים המוחלטים במסגרות:
אני לומד להתבונן
ב
אני ילד שוב,
מהלך הכרה בלתי-נמנע,
מסתכל על התמונה של השמש הנשברת בחצר
ומתמלא באמונה:
השמיים הולכים ומתקרבים לאדמה
ג
הדת תמיד הרתיעה אותי:
ההתמסדות העיוורת ללא עוררין
בפני גוף עליון יודע כל;
יותר קל לי עם דברים שהם לא לגמרי צודקים או מוחלטים
יותר קלה ההתמודדות עם בתי משפט אנושיים
שלפעמים טועים
ד
אני הולך למסע הזה,
הפעם פשוט אלך לבדי.
החושך אינו מרתיע אותי
הכל לבן ושווה-ערך, בשבילי.
אני לומד לראות את מה שבין הצללים
ה
כמו חלום:
הכל מוזר ולא מסתדר,
שכבה על גבי שכבה.
אני זונח את חלום האהבה
ומחפש מוצא אחר
ו
נירוונה לעניים
או כוס רעל מוכתם בדבש
לבעלי האמצעים.
על שפת צידון
נוה של מים
ואני - בין הילדים
ז
מלא בשאלות של למה וכיצד:
מביט בעיניים נוצצות אל מורי,
צוחק ללא פחד קהל
בפעם הראשונה מזה חודשים.
הרחק בשורה האחרונה,
לבדי
ח
גלים של אור גלים של חושך,
הבנה קרה שנמזגת ואין בה תחליף לאותם
חיבוקים בשעות הבוקר.
אור לבן בוהק
והיאחזות נואשת במה שעתיד
אולי לקרות
ט
אולי יש תרופה
עיניים רכות, ללא כמיהה, עוד.
האם לא מלאים החיים באירועים
שמתרחשים ללא התערבות חיצונית?
אולי...
י
כנפיים קצוצות.
מבט שהשמיט עיניים נוצצות
והצמיח זיפי-זקן (מטאפוריים)
וראה עולמות.
לכאן כל נקודות הלבן מתנקזות,
מציאה של החושך בשפתיים רועדות
ושוב,
עיוורון
י"א
ובינות שבילי הדמיון,
מודעות כתחליף רציונאלי לרצון,
כמוצר המשלים לכל המתבקש
והחומד להיות
י"ב
אני רוצה בחיבוק הלילה הזה
ובמקום בוחר לצום
אולי יעלמו החזיונות הרוטטים
ויתגשם משפט-חלום.
הכל לבן, מלא כאב וריק:
הכל התנפץ ברעש איום
כך פתאום
י"ג
שחפים מעל הים,
שמי כסף להוטים לשוב למוצאם,
חובבי ג'וגינג מהלכים,
תוך תנועות ידיים מוגזמות,
אולי יבוא היום | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.