רועי רובינשטיין / בשחור לבן |
לשמוע כל משפט שני שאת הסכמת לחשוף
כמו ילד המרים יד אל סוכרייה שמהמדף תלויה
וגודל עם אותה תנוחה לכיוון הלבנה
רציתי לפתוח רחובות
לאפשר לטבע להתקיים בדהירת הסוסים הזאת
אך מחוגי הזמן היו לאזיקים
ואין איש שיברח מריקנות הזמנים
בשחור לבן יכל להיות מושלם
אולי היינו יושבים עם שייקספיר בחצר
שרים מעט ושותים עוד קצת
ולא נותנים לאנושות שלנו מאיתנו להשתחרר
עדיף עדיף לכתוב מכתב
להריח את הדיו כקצה כף יד
ובכלל להאזין בלי לענות לדברים הפעוטים
להתרכז רק בכוונות מול רצונות
חלמתי על גופך השברירי
כשחשפת בפניי את עולמך כנגד עולמי
צחקתי ששאלת האם יש לך בבית שעון קיר
מכיוון שאתמול החלטתי אותו לחנות להחזיר
בשחור לבן יכל להיות מושלם
אולי היינו יושבים עם שייקספיר בחצר
שרים מעט ושותים עוד קצת
ולא נותנים לאישיות שלנו מאיתנו להשתחרר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|