אחרי שתיקה ממושכת
באה הקלחת הכחולה
יורקת ממני דם ויזע
משסעת עד לעובי הקורה החסרה
תופסת אותי לא מוכן
להגות את השם ההוא
אפילו הקונכיות הבוכיות מדחיקות
אפילו האהבה הסינית המעוטרת זהב
אפילו לב הסוהו הנקבובי
השקוף
כוחות הסוס שלי דהרו ממני והלאה
הפכו לכוח של מדבקה שמוטה
מתקלפת לאיטה
לוחשת את הצבע המדויק
של השמיים שבעיניו
אך הלילה לא אהגה את השם
גם אם ינצנץ על סף הדלת
לא אומר לו 'כנס, יעקב' או 'שב, יעקב'
או 'בוא חבק אותי חזק ואל תעזוב'
לא אקרא בו
גם אם יציעו לי בעבורו
סוכרייה הכי צבעונית הכי עגולה
גם אם יציעו קרוקודיל מפוחלץ
לא אזוז ממקומי
לא אנפנף במטפחת בקרון החשוך
לא אזיז את מניפתי
אתעלם מנקישות תת המודע
גם בחלומותיי לא אקרא בו
אזהר מבעלי בעליל
על מנת לא להתנפץ
גם לא לשנייה
לעצור את האוויר
לנעוץ חותם בזמן
להחליט שזאת אלפיים ושפע
עם כל הבלעדיו הזה על הכתפיים
זאת אלפיים ושפע
כאן ועכשיו
ועכשיו וכאן.