בין ים לימה גלי-אש נושקים
בגופתה של ספינה עטופת מפרשים.
איש ואישה בבטנה ספונים
מפליגים בנתיב לוהט יצרים.
נקישות הגלים כתופים עתיקים
מפזמים את שיר הבוגדים.

חיזרו לאחור זה הים השחור
חסר חוף ומיגדל אור
כוכב נופל מאיר בדממה
לפיד אשליה ונעלם באפלה.

מערבולת התשוקה בים האסור
הופכת לסופת חושים בסחרור
מותירה ספינה אבודה ועוגן שבור
ברעש גלי הדממה מכסה בשקיקה
את אור החמה ונתיב הבריחה.

מכסים הגלים
את ספינת השוטים,
בבטנה עוגנים
לנצח נצחים
בחלום לוהט-יצרים
בוגדים כנבגדים
לעולמי עולמים...
מנוצחים.