היא חיכתה לו ליד השולחן הקטן במטבח. את הכיסא החום שאלה
משכנה - לה היה כיסא אחד בלבד. היא שקלה ארוכות מה ללבוש,
ובסוף פשוט נשארה בחלוק הרחצה הצהוב שלה, מבליטה מה שצריך
להבליט.
היא משכה שוב בשרוולים הארוכים לכסות את פרקי ידיה. מסתירה מה
שצריך להסתיר.
צלצול הפעמון התפרץ לדירה השקטה, והיא המשיכה לשבת עוד כמה
שניות.
הוא בטח לא היה אוהב את השם אופק. יומרני מדי.

לפני, אבא אמר לה שגם אם עץ פרי נראה יבש ומת לחלוטין אחרי
החורף, אפשר לחתוך חוטר ולראות אם עוד נשארה במרכזו קצת
לחלוחית.
"הטיפה-ירוק הזה באמצע, זה החיים שנשארו לעץ. הם רק מתחבאים
מתחת לקליפות. בקיץ את עוד תראי פה פרחים."
והיא חתכה, ובאמת היתה שם לחלוחית מתחת לקליפה.
לא טיפה-ירוק ולח, כי אם רטוב מאוד. ואדום. ובקיץ לבלבו
הקוצים.
הם ישבו ושתו ביחד תה מריר.
האדם הכי קרוב מפעם, יושב בכיסא החום השאול.
היא נראית שונה מאוד, אמר. יפה, הוסיף.
היא הושיטה יד קדימה בפזיזות וחבקה את זרועו. מיד אחר כך
מיהרה למשוך אותה חזרה לחיקה הבוגדני, והציעה שישאר לישון
אצלה הלילה.

הם שכבו במיטה זה לצד זה, כמו שני זרים בקרון רכבת. לבסוף,
הוא קרב אליה וליטף את שדה הימני - זה הרחוק מליבה, באצבע
אשמה אחת. היא לא הגיבה ורק חשבה איך שגם במחיר של אלפי שקלים
גופה שנשבר ונתפר מחדש לא מרגיש שייך לה ממש. לפחות לא עד סוף
פריסת התשלומים.
כמה דקות אחרי כן הוא כבר היה בתוכה והם נעו יותר מהר ויותר
נואש, ובסוף עצרו כמו תיירים נבוכים שאיבדו את הדרך ואין להם
את מי לשאול 'מה עכשיו?'.
היא היתה צריכה להגיד משהו מנחם, מרגיע...
לפני, כשהם היו מזדיינים לא היה לוקח לו זמן רב להגיע לפורקן.
דבר מוזר, בכל פעם שהוא רוקן את עצמו לתוכה, היתה זו היא
שהרגישה מרוקנת. כאילו ממנה נשאבו מיליוני חיים קטנים ומתו
שם, בחושך הדביק.
הם הלכו לישון.

לפני, חברתה היתה משעשעת אותה בגישתה הנלהבת, הבוטה כמעט,
למדעי הרפואה ובפטפוטיה הבלתי פוסקים. החברה הכי טובה מפעם,
יושבת בכיסא החום.
-"אימא דואגת לי כל שבוע לצידה כאילו אני מתכוננת לשנת חורף.
במיוחד בשבועיים אחרי שיצאתי מבית החולים זה היה ככה, עכשיו
היא כבר נרגעה קצת."
"בית-חולים?" קטעה, "מה היה לך?"
-"לא משהו רציני, רק מצבור קטן של תאים ברחם שהתחילו להתחלק
פתאום ללא שליטה."
"סרטן?" נחרדה, כיאה לחברה טובה. "סרקומה של הרחם? סרטן
האנדומטריום#?"
היא משכה בכתפיים. "ואני דווקא רציתי לקרוא לו אופק..."


(#סרטן רירית הרחם.)