ולפעמים אני חושבת שכל זה היה צריך להיגמר מזמן
וכך הייתי חוסכת לעצמי קיום של סבל
וגם לאחרים הסובבים אותי מן הסתם
ברגעי בדידות קיומית אלו
אני חושבת על כל אותם האנשים
שתמיד ממהרים בחייהם לכאן ולכאן ולשם
על כך שהם אינם מחוברים לעצמם
על כך שהם בורחים כל הזמן

ואולי אני טועה
אולי הם פשוט שונים ממני,
ואין להם כזאת מחשבה
הם מרגישים טוב עם עצמם
ולא מגדירים את קיומם כסבל
או נטל על העולם
אך אני איני יודעת איך להיות כזו

וכך אני מבלה את רוב חיי בהתלבטויות
ביני לבין עצמי כאשר אני בשולם
אולם אני מתווכחת רוב הזמן
עם הסובבים אותי ובעיקר עם עצמי
ואח"כ הופכת להיות ברוגז
אף עם נשמתי
כך אני
וכך הייתי כל הזמן

אולם רגעי הכאב העמוק
אלה הם מבחינתי גם רגעי הניצחון שלי
אחרי תקופת זמן מסוימת
ניצחתי את האטימות והאדישות
שגם היא חלק ניכר
ולפעמים אף דומיננטי
באישיותי הרב גונית
אני יודעת שישנם אלה הרואים זאת כצבעיות
אולם אין להם כל משמעות ממשית בעיניי

הדבר היחידי החשוב לזכור זה
שקשה לנו בעלייה
ואם קל אז זו ירידה
ולכן נמשיך לגלגל את הכדור
במעלה ההר
אני רוצה לראות את הנוף
מהגג של העולם
איך תהיה לי הדרך אספר כשאדע
ולבנתיים מספיק לי התהייה
המשמשת כרגע כדלק להמשך הבנייה