|
ב"ה
(שירת הענק)
עם רשרוש הרוח בעלים
וקרן שמש משוחקת
מתעורר אני אל בוקר אביבי
אל גני אני יורד
הוא לבד לי אח ורע
אספר אך לו את כל שבלבבי
וכשאין מה לספר אז מקשיב אני בלאט
הגיגיו רזי-הסוד של עץ או פרח
וכגן בראשית
עציו יהיו לי למסתור
מהמון האנשים, עוברי-האורח
כי הגן כולו שלי הוא
ומלבד כל ציפורי שמיים
לא אתן לאיש לקחת חלק
בגני. ומשורשי עציו
ועד ראשי צמרת
אשמור-עדי עד
רק לי
למשמרת
י' באלול התשס"ו
03/09/06
ויהי היום. רוח אביבית כיסתה פניי
והשמש פיזזה בין ענפים
אבל לא עלץ לבי באלה
כי בין ענפי האילנות
רעם פתאום צחוקם של ילדים
פירות הדר אמרתי עם הטנא
למלא פן באו מזיקים הנודדים
ואבוי! לא, לא נוקרו
אך מי שם אותם קוטף
בצהלות צחוקם של ילדים
ואזעם: די!
ולקול צעקתי
קפאו על מקומם - ולא בכדי!
נעלתי את דלתות הגן
בל יעבור אדם
לבל אשמע צחוקם של ילדים
י' באלול התשס"ו
03/09/06
(חורף)
יש איזה יופי
בגוון האדמדם
כמו שמלת קטיפה
ברוח הלוטפת
ברחש העלים
ברוח השורקת
ולפעמים נדמה
אף כי החורף הוא ארוך
שמוטב שלא
ייגמר לנצח
ובלבד שיכוסו עוד העצים
באדום
בטרם יוותרו
עוטי-שלכת
י"ג בכסלו התשס"ז
04/12/06
מה יפה היום. יפה.
מה עצוב אור השמיים
אל הגן צופה אני
אך ורק מחלוני
כה כבד וכה רדום
כה בוהק בעייפותו
כה לבן. כופף ברוח
השואג בצמרותיו
הצובע את עליו
בגווני אפור וחום
הן ביום כזה סגריר
בגני אהיה אורח
לשלגים ולמטר
למראה המסונוור
ולעצב שברוח הגונח
י"ג-י"ד באלול התשס"ו
05-06/09/06
(אביב)
בוקר.
מתעורר אני
לקול ציפור המזמר בחלוני
סוף סוף, אחרי חורף
כה לבן
הגיע האביב לכאן
בוקר
כה בהיר וצבעוני
מהר אקום, אסיט מעט מעט
את וילוני.
החורף-
כשם שבא, בן-לילה שב
אפתח חלון
לראות גני עומד
בקמותיו
אך מה?
ראו זה פלא-
ילדון קטן שובב
הנה אביב עוטה סביבותיו
אבוא, אקרא בן-רגע
לכל ילדי העיר
ושוב אביב יעטוף גני
בשיר
י"ג בכסלו התשס"ז
04/12/06
(חלפו להן
השנים...)
שחקו ילדים.
רוצו בשבילים.
טפסו על העצים.
אך אני לא אבוא.
זקנתי.
השמש כבר אינה
מסבירה לי פנים
כלפנים.
מה צר לי, ילדיי - בניי,
אך אליכם לא אוכל לרדת
מאדן החלון אביט
בתשוקת ילדותכם החומדת
כל פרי וכל עץ
כל הזדמנות להתרוצץ
ולכשיסתיים היום, יקיריי
או אם בגרתם והייתם לעלמים
זכרו למחר להביא גם
את אחיכם הקטנים.
ט"ו בכסלו התשס"ז
06/12/06
שנים חולפות. אכן, שנים
לא בא החורף אל גני
עדיין באוזניי הדים
מקול צחוקם של ילדים
אך משהו חסר
בכל אותה שמחה
גני אינו שנית
מה שהיה
שנים חלפו. איה
אותו ילדון שובב?
נעלם לפני שנים
ולא שב...
י"ג בכסלו התשס"ז
04/12/06
היה זה לעת ערב
מבין האילנות נשתברו רסיסים
של אור
שהלך ודעך עם כל רגע חולף
בינות לעצים
ראיתי אותו בצילו
קרבתי. הוא עמד שם שותק.
שותק ודומם.
נאלמתי.
לא כך ציפיתי לראותו
לאחר שנים רבות של געגוע
וכמעט שכחה
האם הוא אותו הילדון השובב?
אכן, זה הוא. אך מה שונות
פניו. במבט נוגה ומהורהר
הושיט לי ידו.
אבוי. פצועה היא ידו
ופצועים פניו
תלתליו חושפים צלקת קטנה
אור פניו אור אחר
ולפתע
חיוך קלוש על שפתותיו
נפרש
התחלחלתי.
"מי עשה לך זאת?", שאלתי
"אמור לי מי זה ואראהו
דין ארור של מכה ילדיי
הן כבן אתה לי. המאיר לי
שהארת לי את עיניי"
אז חייך הקטון ושחק אור עיניו
את ידי המחוספסת לקח
רעד אחז בגופי ממגע גופו הקר
הוא יישר מבט רך לעיניי
ואמר:
י"ד בכסלו התשס"ז
05/12/06
(שירת הילד)
אל נא תצטער על אלה
גם נפשי לא דאבה
בקבלי שריטות וחבורות הללו
הלא אלו
פצעים של אהבה
נשיקות-שריטות הללו
העוטות פניי
קיבלתין מתת-אל
במשך חיי
וביום של כאב אז בא
מלאך אל ראש מיטתי
וילחש לי "אל פחד,
בא קץ ליסוריך
השען לחייך הצחה אל כתפי
ובאת וחיית חיי נצח
עמדי"
ואזכור טוב לבך
ובדמעת געגוע ישן
אספתי פירותיו של הא-ל
ונטעתי לי גן
והנה שנים עברו
וארצה לטעת
עץ יפה משלי
עץ גבוה לתפארת
הגן בחלומי
ואבואה עדיך, ענק יקר
שכן כאב היית לי
שימחת אותי בטוב לבך
עת הייתי בחוליי
באור השקיעה הקלוש
את ראשך ראיתי מאדן.
באתי לקחת אותך
לגני
אל גן העדן.
ט"ו בכסלו התשס"ז
06/12/06
(סוף)
בשירים אלו ניסיתי יד כמה שיותר לתמצת את הסיפור
המדהים הזה ולנסות להביא את זוית הראיה של הענק.
כמובן הוספתי גם נופך משלי. מקוה שאהבתם.
אשמח מאוד מאוד לקרוא תגובות לגבי קובץ השירים הזה,
שעפ"י התאריכים לקח לי כמה חודשים טובים לכתוב. |
|
|
אני יודע שהייתם
מוחקים את מה
שכתבתי כאן כי
זה היה ממש פוגע
ופרובקטיבי אז
מחקתי והשארתי
רק את ההערות
השוליות.
-איתר מקדים את
זמנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.