מתפוגגת, נעלמת, לא נשארת, הולכת, נעלמת. עשן נכנס לריאות,
מזהם אותם, משאיר ליכלוך, זוהמה, ובחוץ נעלם. נעלם יפה בהצתה.
ואני נבלעת לכלום האין סופי, מתפוגגת, נעלמת ביחד איתו. האם
ביקשתי יותר מדי? האם מה שאני רוצה לא קיים? בוא החזק את ידי.
אתה תבין אותי. תקרא אותי כמו ספר, ותראה את עצמך במקומי כל
שנייה, כל רגע בחיים הארורים האלה. אתה פה איתי, במקומי. אתה
פה. אז החזק בי חזק, ואולי תעלם ביחד איתי. תתפוגג באוויר, כמו
עשן שלא נחוץ לאף אחד. כמו חול שמתפורר ואיש לא נזכר בו.
נספגת לשגרה, רואה את עצמי, שחורה, מזוהמת, מזהמת. אני הסכנה,
הכלייה, המוות. קח אותי, תציל אותי, תעלים אותי. תעשה הכל,
כלום כבר לא משנה. כדורים, זריקות תלייות. אני אבודה, איבדתי
את עצמי. לא רוצה למצוא, לא רוצה לחזור. לא רוצה היות, לא רוצה
לחיות. כואבת מדממת ונוזלת כמו נפט שעבר את הגבול. כן משמחת
בהתחלה אבל כל כך נמאסת,כל כך לא רצויה. כל כך אני...
אז תשאב אותי לריאות, כן זה לא בריא, כולם יודעים שאני הורגת.
אז קח את הסיכון שלך, תראה לי שאני נחוצה, ולו לשנייה. ואז
תעזוב, תן ללכת, תוציא אותי החוצה כמו עשן. אני אתפוגג, אתמוגג
כמוהו. לא אטריד אותך יותר. צריכה מישהו, כל דבר. הכל! רק תראה
לי שאני נחוצה, ולו לרגע, לשנייה. אני אעלם מבטיחה, רק לשנייה,
נחוצה...