|
שבתי ממרחקים
הגעגוע לא ניכר בשום אופק
בשמי הבדידות
הכוכבים מאירים לי את הדרך
והוא לא מחכה לי בסופה
הוא לא
הוא כותב לה הודעות
ומוסר לה אהבות
הוא נותן לה להרגיש
ומחכה לה שתבוא
הוא מצלצל להזכיר לה
כמה שהוא אוהב אותה
כמה שהוא מתגעגע
והיא כולה מחויכת
כי הוא אמר כך
שהוא יחכה לה ורק לה
הוא אמר לה שהוא אוהב
רק לי הוא לא מחכה
ורק אני יושבת מחייכת
מתוך נימוס
מתוך קנאה
רק אותי הוא לא אוהב
ואני זאת שצריכה לצלצל
אני זאת שצריכה להגיד
כמה שאני מחכה לו
שבתי ממרחקים
ולא באת לחכות לי בפינה
לא באת עם הסוס הלבן
ולא לקחת אותי לעולמות הנצחיים
לא נישקת אותי ובטח שלא אמרת
כמה שאתה אוהב אותי וכמה שהתגעגעת...
|
|
|
ניואעיוחה!
תומאס,
כותב "נח" בשבע
שגיאות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.