היא התמתחה, נשענה אחורה ושאפה את האוויר הקר. היא ישבה לבדה
בכיכר הקטנה, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד, האור בקושי
עלה. היא חשבה עליו, היא עדיין אוהבת אותו, היא עדיין לא
התגברה עליו, במרירות רבה היא חשבה לעצמה שלו אין על מה
להתגבר, הוא לא אהב אותה מעולם. היא תמיד הרגישה כאילו מישהו
מסתכל עלייה, מעיין עקצוץ מרגיע בעורף, כאילו מישהו שומר
עלייה, אבל הלילה היא הרגישה שונה, העקצוץ גבר כפי שלא קרה
מעולם, מישהו הסתכל עלייה כל הלילה, היא ידעה, במוחה דמיינה
שזה היה הוא.

הוא הסתכל עלייה כל ערב כשבאה לשבת בכיכר הקטנה והנטושה, היום
היא נשארה עד מאוחר מהרגיל, על מה היא חושבת? המחשבות התרוצצו
במוחו בקדחתנות. הוא בחן את בגדיה, מכנסי ג'ינס ארוכים
ומשופשפים, ג'קט רחב שחור, שהותיר מקום רחב לדמיון. היה בה
משהו מסתורי, הוא מעולם לא הכיר את זה במישהי אחרת. הוא הסתכל
עלייה הרבה, בדרך חזרה מבית הספר, כשהייתה מטיילת ברחובות
הקרים והשקטים בימי גשם. הוא דאג לה, פחד שביום מן הימים
כשתהיה לבד יקרה לה משהו, הוא קיווה שהאדם שיעזור לה אז -
יהיה הוא.

היא שוב החליפה תנוחה. היא החליטה שהיום היא תישאר בכיכר
ותראה את הזריחה מבעד לבניינים המקיפים את הכיכר מצדו האחד,
או תלך לראות את השתקפותה של הזריחה בים, מצידו השני של
הכיכר. היא רצתה להסתכל אחורה, לראות מי האדם שהסתכל עליה, אם
בכלל, אבל היא פחדה, היא פחדה שהאשליה שלה תתנפץ, היא פחדה
לגלות שהיא לבד בכיכר, שתחושת הביטחון ששרתה עליה הייתה
לשווא. היא הרגישה קול במוחה אומר לה להסתובב, כמעט מנסה
לכפות עלייה, לבסוף נכנעה לליבה וסובבה את ראשה באיטיות.

הוא זז מהר ונצמד לקיר, הוא רצה שתסתובב ותראה אותו, אבל כשזה
קרה לא יכל לעמוד בלחץ והחזיר את עצמו צעד אחד אחורה, מתחבא
מאחורי קיר לבנים גדול, מלוכלך וישן. הוא קילל את עצמו ואת
הרגע שהסתובב הוא חיכה כמה שניות, נרגע, מילא את הריאות שלו
באוויר. הוא לא ידע אם בטוח לסובב את הראש, אם היא תראה אותו
או לא, מה בסך הכל הוא צריך להגיד לה? שהיא יפה? שכל השנה הוא
עקב אחריה, הסתכל עלייה מרחוק, שהוא אוהב אותה... כמה קשה זה
יכול להיות? כמה כואב יהיה הסירוב שהיה בטוח שיקבל?

היא סובבה את ראשה לגמרי, וחלקיק שנייה לפני שהתאכזבה שנשבר
לה החלום היא ראתה את זה, קצה הצעיף האדום שלו. היא הסתכלה
לשמיים זרועי הכוכבים, אמרה תודה בליבה וקמה. היא הלכה לאט,
היא נזהרה לא להשמיע קולות, היא רצתה שהוא יחשוב שהיא עדיין
יושבת שם, יחכה להזדמנות הנכונה לחזור להסתכל עלייה. היא עשתה
צעדים גדולים ואיטיים, היא התקרבה לקיר לאט לאט, היא שמעה את
פעימות ליבה ותהתה אם גם אדם שיעמוד לידה ישמע אותם. היא נשמה
בזהירות, התקרבה לקיר. היא דרכה בתוך שלולית והחליקה.

הוא זינק ותפס אותה שנייה לפני שנפלה לתוך המים, היא הסתכלה
בעיניו האפורות, הוא הסתכל בעינייה הכהות, הוא שאל אם היא
בסדר, היא הנהנה. היה נדמה לה שזה התגשמות משאלותיה, הוא היה
נרגש ונבוך, הוא רצה להגיד לה, לאמר לה הכל, לספר על התצפיות
הסודיות ועל האהבה שלו אליה, היא רצתה לנשק אותו, היא רצתה
לאמר לו שהיא בסדר, והכל בזכותו, לספר לו שהוא הסיבה היחידה
שהחזיקה אותה בחיים, הסיבה היחידה שהיא לא התאבדה כבר מזמן.
היא חיבקה אותו, שניהם חייכו.

הם התעוררו, החיוך עדיין על פניהם, כשפקחו את עיניהם החיוך
כבה, וכל אחד איחל בליבו, כמה היה רוצה שהחלום יידלק גם בשני.