זו הייתה הפעם הראשונה בה נתן לו להכנס למיטתו. אחרי ארוחת
הערב, האורות בחדר האוכל היו מעומעמים ורק קרניים זעירות
מתפשטות חדרו דרך מסגרת דלת העץ של חדרו. הנער היה ישוב
במיטתו על שמיכה סגלגלה דקה שקנה רק כמה שעות לפני כן. צווארו
זקוף, ראשו מוטה מעלה. העיניים בוהות בנקודה בקיר והפנים
קפואות. לאחר הארוחה הגדולה, הקיבה המלאה מכבידה, אולם החלל
הריק שמעליה, בין הצלע השמאלית לצלע הימנית לתחילת הבטן, במין
צורת משולש מעוות מכביד עליו אפילו יותר. כשאמא נכנסת לחדר
ומעבירה את היד על השיער השחור הפרוע שלו, וידו גם כן נשלחת,
מלטפת את גב כף ידה העדינה כל כך, אש ירוקה נדלקת ושדות שלמים
בוערים. כבר מאוחר, היא אומרת ומביטה בחמלה בגב הכפוף שלו
שמסרב להתיישר. כבר מאוחר, היא חוזרת, והפנים מוטות לצד. הוא
מהנהן עם הראש והיא יוצאת מהחדר. אז, שניה לפני שהדלת נסגרת,
האש בוערת בסגול עז ושולחת גיצים לחלל גופו הרחב. הוא שומע את
אמא במטבח. רעש התנגשות הכלים זה בזה מתמזג עם קולות הקירות
העטופים הדקים שמקיפים אותו מארבעה כיוונים ומנגנים באלפי
צלילים. יוצרים תזמורת שצליליה אופפים את הגב התחתון והירכיים
בצורת חבל גס שנמתח ונמתח. כל כלי בתורו, אחד אחד, בשורה,
הטרומבון שמפיק צלילים חזקים של לילה, הכינור שבוכה ופותח
שערים נעולים ברחובות, הצ'לו. שרביט המנצח מונף מעלה מטה,
בקצב אחיד, וחורץ חריצים חריצים ברגליו גדולים קטנים וכל אותו
לילה חריצים חריצים ברגליים. וכשהוא מתרומם כדי לסגור את
החלון הוא צולע והדריכה קשה עליו אבל הוא סוגר אותו והתזמורת
נרדמת.
הטפטים על הקירות בלויים ומלוכלכים. אפשר לראות חורים על
הקירות, חורים בלויים ומלוכלכים בתוך טפטים בלויים ומלוכלכים.
הם חוגגים שם השבוע, הוא נזכר בשיחה עם הגר על הספסל בגן
הציבורי. היא ממוקמת בראשו כנקודה בתוך ים גדול וערפילי. הוא
לא זוכר מתי זה היה ולמה ואם היו עוד אנשים בגן באותה שעה,
ואם היה בוקר או לילה או שבכלל חלם. הם חוגגים שם השבוע בדירה
של העיתונאי והולכת להיות שמחה גדולה, היא מוסיפה ומביטה
בעיניו.
היא לובשת שמלה ירוקה ארוכה ומשקפי שמש חומות על ראשה. על
כתפה מונח תיק צד קטן ירוק והיא שולפת   ממנו תפוח גדול וירוק
גם כן וכל כולה ירוקה ותמירה כעץ השדה. הם חוגגים שם השבוע,
ואנחנו נמשיך לשבת כאן, היא אומרת, ולא נזוז.
מה הם חוגגים שם?, הוא שואל.
אני לא יודעת אבל אנחנו נמשיך לשבת כאן, היא חוזרת, ולא נזוז.
היא מורידה את משקפי השמש מהראש ומרכיבה אותם על פניה. התפוח
הירוק בידה, וצליל הנגיסות שלה חד בתחילה ואח"כ מתפשט. הנער
מרים את הראש ומביט בחלון חדרו של העיתונאי. התריסים האפורים
סגורים חלקית, וקרני שמש בהירות מרוכזות מכות עליהם. הוא לא
מצליח להסיט את עיניו. הוא בוהה בציפייה ובחשש.
גם אם יהיה חשוך?, הוא שואל.
גם אם יהיה חשוך, היא עונה.
גם אם יהיה קר? לא נזוז?, הוא שואל.
גם אם יהיה קר, היא עונה ורעד חד עובר בגופה לשמע המילה.
אנחנו לא נזוז, היא אומרת.
לא נוכל לזוז, לא נדע, הוא משיב בעיניים בורקות לחות.
השיער שלו נפוח שמנוני ומלוכלך והרוח פורעת אותו כרצונה. הגר
נוגסת נגיסה אחרונה בתפוח וזורקת אותו בפח. ילדה קטנה עוברת
לידם - רק אותה זכר -   עם שתי בובות בידה. האחת בובה-ילד לבוש
בחולצת פסים כחול לבן מכנסיים שחורים קטנטנים עם כיסים שחורים
קטנטנים וכובע מצחייה, והשנייה בובה-איש בחליפת עסקים כחולה
כהה ומבט של נהג אוטובוס שרק בעיניו אומר כן, זה 4.70, וקח
קבלה, ואולי בסוף יש מקום, תבדוק, אולי בסוף.
לא נדע לזוז, הוא חוזר ולרגע, כשכמעט לא הבין מדוע נזכר בשיחה
הזאת, ראה מול עיניו את הטפטים בדירה של העיתונאי חדשים ישרים
נקיים. כל הדירה כולה מוארת באור בהיר שלעולם לא דועך, גם
כשחשוך, והוא חושב איך היא תראה כשיחגוג שם השבוע. כמה אנשים
יבואו ומה יאכלו ומה הוא ילבש ואיך יראה. האם יחייך באמת האם
יחייך חיוך מזויף, וכמה כתמי יין יהיו על הטפטים החדשים
הישרים הנקיים בסוף הערב ובאיזה גודל וכמה דם יישפך במהלך
הערב ומי בסוף ינקה?
לדירתו של העיתונאי הוא לא נכנס מעולם, אבל הערב העיתונאי
ייכנס למיטתו. הוא פרש בשבילו מצעים חדשים. המנורה הקטנה
דולקת בצד השמאלי, הצד שלו, והכרית אדומה כמו שהוא אוהב. הנער
מתיישב על המיטה בשנית וחולץ את הנעליים החומות שלרגליו. הוא
מתרומם, פותח את כפתורי מכנסיו, אחד אחד, והם עגולים ומתכתיים
והאצבע גולשת לאט על הדפנות, כמו אז בחרמון, על הדפנות של
ההר, כשהעיתונאי טיפס עד לפסגה ועל הבטן גלש על הדפנות של
ההר. הוא לא היה שם ולא ראה זאת אולם התמונה הייתה חקוקה
בבירור בראשו ואת החבטה בתחתית הרגיש בבטן.
המכנסיים עכשיו היו על הרצפה והוא החל מרים לאט את החולצה,
ידיים עדינות מלטפות אותו, אצבעות עוברות על השערות הדקיקות
שעל הבטן, לא עכשיו, עוד לא, הוא אומר והן מרפות. החולצה
יורדת, גם הגופיה הלבנה שלבש מתחתיה, והוא נכנס אל המיטה
בתחתונים.
החדר חשוך מלבד המנורה הקטנה שדולקת וצלילים קטנים של חיים
נשמעים מבעד לקירות.