[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קלונקס הקטנה
/
דיוקן התאבדות

הוא יושב מולה היא יושבת מולו והוא מתגעגע
בשבילו היא כבר עכשיו כמו תצלום ישן וצהוב של הזיכרון היחיד
שנשאר
מקופל ומקומט כאילו שאת השניה שהוא מדמיין הוציא מהכיס האחורי
של הגינס הקרוע שלו כאילו שהוא שומר אותה בכיס כל הזמן.
הוא יושב מולה ומתגעגע מפנטז עליה מתוך הכיסא כמה שהוא רוצה
שוב להניח את ראשה בין כפות ידיו ולהרגיש את קיפאון שפתיה והיא
יושבת מולו לא מבינה היא חושבת שהוא חושב על מישהי  אחרת ואז
היא תתקרבת  מקרבת את הכיסא ומצמצמת את הפער המרחק שבניהם
והתמונה יוצאת מפוקוס הוא מתמרמר ואז חושך נופל כמו פרורי לחם
מהקירות והוא בוכה כמו חוטים  מהקירות  והוא בוכה הפרוטרט של
דמותה עדיין חרוט אל מול עיניו השטן שבעיניה נקודות החיוורון
נטול הצבע של הזיכרון מתחברות על ידיי קווים ועיגולים לעורה
החסר הוא כמעט ויכול לשמוע אותה שואלת אותו עכשיו למה הוא
בוכה.
"למה אתה בוכה"
היא שוכבת מעליו במיטה מכוסה בפיגמה נקודתית וכחולה והיא כמו
רוח רפאים של עצמה ממשיכה לדבר אליו מילים אבל שבוע הוא לא
מגיב חזרה המבט בעיניו התרוקן ונשפך על החדר שום אור לא מאיר
את פניו בזמן שהשמש שוב.
היא דיוקן ההתאבדות של עצמה אחרי הכל והיא לא יודעת שום דבר
אחר מזה הכתובת על הריצפה מעלה ריקבון 5.3 משנה צבעים הכל נטול
הגיון אף אחד לא מנסה להבין התחלות שנגמרות עוד לפני שניתן
לומר בהחלטיות "הנה זה מתחיל" אפילו לא נשאר מספיק לומר "הנה
זה נגמר" בעצם רק האמצע  תמיד מפנה לעצמו מקום "והנה זה
חוזר".
הוא יושב ליד שולחן האוכל מחזיק ביד שמאל כפית כסף שפונה נגד
צלחת הקורנפלקס המלאה והוא לא מוצא כוח לתת לכפית למצות את
יעודה הקדוש כפית היא כפית וכל מה שכפית רוצה לעשות זה להיכנס
לתוך תערובת החלב ריקה ולצאת אותה גדושה לתוך הפה שלו ולמלא את
החור שנוצר כך גם כוס הזכוכית של מיץ התפוזים וצלחת הטוסט.
אבל מה אבל למה לו הוא מעדיף את המזון שלו בלתי מעוכל רק
להסתכל עליו  מעביר זמן  הוא מתנחם מולו הצלחת המלאה שלה והיא
לא נאכלת גם וזה אף פעם לא מספיק מנומס לאכול לפני שכולם
מתישבים ליד השולחן והכיסא שלה מעלה אבק כמו עשן סיגריות הוא
קורא לה בשמה "כל מה שאת צריכה נמצא פה בואי" היא מתישבת מולו
והחדר חדור במשב רוח קרה הוא ממתין וממתין וימשיך לחכות  כי
היא כבר יושבת ואוכלת והוא לא יכול לראות את זה היא גומרת
לאכול  ושופכת את החלב על מפת הפלסטיק המשובצת.
עיתון הבוקר מגולגל כמו מגילה עלבירכיו הוא מדפדף מהר לסוף
למודעות האבל מחפש אותה עובר בין השמות כאילו שחדר האוכל הופך
להיות בית קברות והוא מסתובב בין המצבות מחפש מקום שבו יוכל
להניח את זר הפרחים ולתת להם מקום כמו בית אבל שוב אין הוא
מוצא דבר העיתון נושר לריצפה ומכסה את הכתובת והוא כבר נחוש
בדעתו לאכול אולי  מופתע רק קצת כששרבול הפיגמה מתכסה בנוזל
הלבן של החלב הוא פונה לעבר החלון באצבע מאשימה "אתה עשיתה את
זה"
ומורח את הטוסט בחמאה וריבת תות שדה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
sanity, not
just for
breakfast
anymore.

J. Popek.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/11/01 14:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קלונקס הקטנה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה