רגע לפני מותך הוודאי,
אני מרגישה בך במלוא עוצמתך.

כמו לפני קבר פתוח
הלוויה מצומצמת של חברים ובני משפחה
אני,
ואתה.
מדברת אליך,
מספידה את נשמתך חסר המנוחה.

אתה נראה,
אי שם בדמיוני,
שלו ממה שהיית בחייך
בחיינו.
רגבי אדמה עומדים לכסות את גופך החיוור.

כמה פעמים כבר קברתי אותך,
כמה פעמים נשאתי לך תפילת אשכבה.

הכינורות צווחו,
תופים רעמו בליבי.
בלבך.

תמונות עמומות,
משקפות מציאות שהיא אמתית רק בחלקה-

אנחנו נפרדים לפני בסיס התעופה בצפון תל אביב,
ערב שבת.
אתה נפרד ממני
וחומל על בטני הנפוחה.

אתה שובר את ליבי
ושובר גם את שלך.

אתה נותן לי נשיקה גנובה
ואסורה,
וכועס עליי שלא הצלחת אתה לעשות את הבחירה.

יתגדל ויתקדש שמי רבא
תן לי להיות באמת אלמנה שחורה.

לא עגונה
בשל היותך בליבי
נוכח ומופלא

רגבי אדמה כסו את הקבר
בחוץ מחכה לי אהבה חדשה.