סתיו ברחובות הולך רוח שמש ממלל ואת יחזקאל מבלבל. יחזקאל
החסון שתמיד התרחק מאסון ובשמונה כבר הלך לישון נעור יום אחד
כשמלאכים עם שש כנפיים מעירים אותו בפראות בדיוק בשעה שכיוון
אותם. קום יחזקאל וצא לעבודה. יחזקאל כיבה את המלאכים ויצא
לבקש לו בני אדם בדרכים וקיווה להיות עתיר קינות כמו ירמיהו
ידידו. בפרדס ליד השוקת הוא לא התאמץ הרבה כדי למצוא לו את
האדם הראשון בהיסטוריה שיזכה להטחת נבואת זעם מפי יחזקאל
המתון. שני עלים של שלכת היממו אותו קשות כאשר בזווית עינו
ראה את נבואת האל כתובה שם בראשי פרקים ומודגשת במארקר מצמרר.
"שוב לך אל אדמתך, אל הארץ אשר עזבת, כי בכל מקום אשר תזכיר
את שמי אבוא אליך וברכתיך". האיש בלונדיני, שני מטר, עיניים
כחולות, בעט במספרת הפוכה בפדחתו של הנביא המתגבש, רק ששתי
טיפות הגשם עיוורו אותו קלות שניות מספר לפני שהספיק לבסס את
נצחונו המוחלט ברגישות ובנחישות. יחזקאל המבואס ניסה להמשיך
ללכת אל עבר בהמה גדולה שחנתה לה במקדרייב, ממלאת את טופס
ארוחת הצהריים שלה במהירות ומתלבטת בין רוטב אלפרדו מעוטר
בזלזלי תחמיץ לבין גוש בשר. יחזקאל ניסה להיות קצת ידידותי,
במיוחד כשניחוח הנרקיסים המעוטרים בלבן היממו אותו בריחם
המשקר. הוא לא האמין להם כמובן והעיף מבט בנביטת החצב שבקע לו
לאיטו כמו בסרט ישן של נשיונל ג'יאוגרפיק וסימן בשריקת העדרים
שלו לכל שאר סימני הסתיו לבוא אחריו. מכיוון שאת היומית שלו
הוא לא הספיק עדיין לעשות הוא המשיך בדרכו כאשר השמש חצתה
באיטיות את נקודת הזנית ויחזקאל ניגש ליטול ידיו להתפלל מנחה
בעוד היום גדול. הוא צירף אליו למניין עוד תשעה ספרי תורה,
עמד בחיל וברעדה וחיזן לו את הדרך לעוד תפילה מוצלחת שתוטבע
בהדר על כרטיס הבוחר. אני חייב לגבש לעצמי מדיניות מוצלחת
יותר על מנת לראות בחזית ביתו גדודים של עצמות יבשות שיבואו
ויכבשו להם פיסת היסטוריה נידחת להצדיק את מה שעבר עליי עד
עכשיו. וכך, בעודו מאמץ לעצמו שאר קלישאות של סתיו - ענפים
מתנפנפים פרפרים מעופפים ואת שאר קלישאות האביב צבועות בעפר
ורטובות מגשם בתולי - בארץ מוכת החמסינים הזו שבה חמש מעלות
צלזיוס מוציאות אותך החוצה עטוף כמו דוב סיבירי, נטה יחזקאל
לשקוע בסביבתו הקרובה, ממתין לעוד יום של השראה קרובה ולנושא
כתיבה חדש שיוכרז בפורום בקולי קולות.