היא רוקדת סלסה כמו מטורפת,
גיטרות מנגנות בעצבנות.
עוד רגע הרצפה מתפרקת,
אין לה סבלנות.
עכשיו יורד הלילה,
היא הולכת ברחוב הקר.
מנורה מהבהבת מעליה,
הוא נראה לה פתאום כזר.
היא רוקדת ג'אז מודרני,
רגליים מזרח מערב.
המחשבות שלה רחוקות מכאן,
כמה טוב לא לחשוב עליו.
בלט מותח גופה הצעיר,
חושך בבית והיא בסלון.
ידה מונפת מעלה מטה,
כמו מחוגי השעון.
הוא זז בתוכה כמו יצור חי,
כמו היה מד קצב פרטי.
והיא מנערת אותו מעליה,
מחלישה אותו זמנית.
לא רוצה עוד לשמוע אותו,
רק לרקוד סביב עצמה.
המוסיקה לעולם לא תפגע בה,
כמו שפגעת אתה.
6.12.2006