החלום הכי גדול שלי-
לשבת בשירותים עם סיגריה.

אתם מכירים את זה כשאתם יושבים עם סיגריה ופתאום אתם
מוכרחים, אבל מוכרחים לחרבן?
ובכן, אף פעם לא קישרתי את זה אחד לשני, עד שאיזה יום אחד
ישבתי מחוץ לבית מלון בפולין (משלחת) באמצע הלילה, 4- מעלות
צלזיוס, ועישנתי את הווינסטון הנצחי שלי. פתאום חברה שלי
מתפרצת: "שחר! בואי איתי לשירותים! הסיגריה הזאת... אוף, אני
חייבת לחרבן."

ומאז נפתח בפניי עולם שלם של קונפליקטים והתלבטויות.
אני באמצע דייט, אחרי הארוחה, חייבת סיגריה.
אבל מה, אני אלך פתאום לשירותים לשעה- שעתיים ואחזור מדיפה
ניחוחות בית- שימוש?!
ככה בטוח שלא תהיה פגישה שנייה
והוא דווקא חמוד,
"Marlborow kind of guy"
או כשאתם קמים בבוקר, הקונפליקט התמידי-
מה קודם?
-הפיפי של הבוקר או הסיגריה של הבוקר?,
בלעדיה אני לא יכולה להתחיל את היום.

ואז זה כבר ממש מפריע, במיוחד אם אני במחזור- מבלה חצי מהשבוע
בשירותים ובמקלחת, עם צורך עז מתמיד לסיגריה מרגיעה ומשככת
כאבים...

שלא נדבר על אמבטיה חמה בחורף-
את באמבטיית קצף, עם ספר טוב ושמן ארומטרי, כולך רגועה ונינוחה
וכל מה שבא לך זה סיגריה (ואולי סקס).


אז זה החלום הכי גדול שלי.
החלטתי להיות בחורה מציאותית ולא לדרוש הרבה-
לא אושר, שככל שנרצה בו לא יגיע,
לא בריאות- שכן כבר אין על מה לדבר,
כמובן שלא הצלחה- שידוע שברגע שאתה מצליח מעל למצופה כולם
נוטשים אותך ואתה הופך לזקן קטרן וזעפן והכי נורא- בודד.

סיגריה במקלחת.
סיגריה בשירותים.
זה כל מה שאני מבקשת-
חדר רחצה למעשנים כבדים.

דמיינו חדר קטן מצופה אריחי קרמיקה כחלחלים- אפורים, עם אמבטיה
לבנה גדולה ואסלה נוחה- מאלו שאפשר לחמם את המושב,
עם מאפרה על הקיר.
זה לא צריך להיות קשה.

לעשן בשירותים.
אויש, איזו מטרה נעלית.


11/7/01
הקטע הוכנס לבמה לאחר התלבטויות קשות (פרטיות, אתם יודעים...)
והתקפי צחוק עזים ונמרצים (מלווים בחיבוקים אוהבים) מחבר טוב
שעודדו אותי לגבור על הבושה ולנסות להצחיק אתכם בימים טרופים
אלו...