בכל בוקר כשאני מסתכלת מהחלון אני רואה את ה-m הצהובה של
מקדונלדס.
היום בבוקר כשהסתכלתי היא נראתה לי עצובה קצת מכופפת,
שאלתי אותה מה קרה לה והיא ענתה לי שכל הזמן היא עומדת לבד על
הגג ורואה מלמעלה את כל הפיגועים הכאב והאבדות.
ואז היא שאלה למה יש אנשים רעים
אמרתי לה שאין דבר כזה אנשים רעים אלא אנשים שיעשו הכל כדי
להגיע ליעדים שלהם, גם אם זה יפגע באחרים.
ויש גם אנשים שישיגו את המטרות שלהם בכח ובאלימות.
אז היא אמרה לי, אולי אני אהיה הסמל של השלום,
צחקתי ואמרתי לה שכבר יש לנו כזה: יונה ועלה זית
ושהוא רק מזכיר לנו את מה שאין לנו ושאנחנו צריכים להתאמץ
יותר,
היא הסתכלה עלי בעיניים עצובות.
אמרתי לה שתעמוד זקוף ותחייך הרי היא עושה המון ילדים ומשפחות
מאושרים.
אמרתי לה גם שכל אחד צריך לעשות מה שהוא טוב בו ושהוא אוהב.
מאז לא דיברתי איתה יותר, אבל כל פעם שאני מסתכלת עליה היא
קורצת לי ושולחת חיוך קטן.
ואז אני יודעת שהיא באמת מאושרת!