אני יושב במסעדה בלב ליבה של מינכן, מריאן פלאז 8.
מסביב כמות לא מבוטלת של גרמנים זקנים... כמה מהם נאצים?
האם יש כאן גרמני זקן אחד לרפואה שניסה לעזור?
האם יש צדיק בראטסקלר? מרתף העכברים? זה השם של המסעדה?
תירגמתי נכון?
למה שמישהו ירצה לרדת לאכול במרתף של מסעדה עם שם כזה? הם
רוצים להיות עכברים? ואני?
אני לא מכאן ואני לא מבין את משמעות השם. הם כן ובכל זאת הם
באים במסות.
המרק טעים- משרה עלי ביתיות חורפית.
הם זקנים זה נכון ולא יפה לצחוק על אנשים בגילם, אבל הם בוקים-
הלבוש, המפית התלויה מצוואר ומשמשת מגן איתן מפני הלכלוך
שלעולם לא יתקוף.
לאחד מזוגות הזקנים יש ילד מזדקן ומשובש, אולי זו נקמתו של
אלוהים על פועלם האיום במלחמה? אבל סיכמנו כבר- אין אלוהים.
המרק עדיין טעים- מרק תפו"א- בגטו נלחמו על הקליפות ואני מתענג
על התוכן.
כשכולם ימותו - נסלח? נשכח? נעבור לסדר היום?
ואם כולם ימותו עכשיו? פה במסעדה? אם כל העכברים כאן במרתף, כל
העכברים הנאצים בני ה- 80, הבוקים, ימותו עכשיו כאן במרתף
המכנה עצמו מסעדה (ובצדק) האם אני אסלח? האם אני אשכח?
סבא שלי ברח מהם, אבא שלי הופרד מהוריו ואני- אני אוכל, מחייך,
אומר תודה ובסוף אפילו משלם.
את מי אני מפרנס? את מי שרדף אחרי סבא שלי ורצח לו את כל
המשפחה? אולי את מי שסידר לו מסמך מזויף, שהגניב לו אוכל
באישון לילה למחבוא? אולי את מי שעזר למשפחה של סבא לנסות
לברוח ובסוף נרצח ביחד איתם?
המרק עדיין טעים וכנראה יישאר ככה לעולם, גם אחרי שאני אמות,
אפילו אם זה יהיה כאן ועכשיו- פה במסעדה המכנה עצמה מרתף.