גפן שובל / בכיכר העיר |
רכבת אנוש
נוסעת לשומקום,
הגוף שלי מכיל
חלקיקים של עצבנות
המוח שלי שרוף.
2.
שבע דקות עברו
העיניים עוד עצומות
יונים זוללות.
אישה זקנה בוכה.
3.
הסיפור שלנו
קצר או ארוך כרצוננו
המחברת שלי קרועה
מהניסיון לתפוס זאת
כעץ פורח.
4.
האישה השמנה שרה
"אנא נשקיני
מלח הים לשפתיך
יפה לעין ערוך"
ואני מזמזמת איתה
"הלוואי שיכולתי לפגוש בך
ברכבת זו".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|