מרגיש לי מוזר לכתוב, הרבה זמן לא עשיתי את זה.
אבל פתאום.. פתאום מחלחל בי הרצון הזה להרגיש את המקלדת נלחצת
וקופצת במהירות מפליאה תחת האצבעות הרועדות, לראות את האותיות
על המסך המרצד הופכות למילים ואת המילים למשפטים, ארוכים
ארוכים, שביחד יוצרים מכתב שספק-יגיע-ספק-לא ליעד המתוכנן.
פתאום מתמלא בי הצורך לדמיין איך תגיב כשתקרא, אם תקרא, לשמוע
את הקול שלך מחייך מהצד השני של הקו ואומר לי שריגשתי, ש"חבל
שאני לא לידך לחבק אותך עכשיו", שאתה אוהב, מתגעגע, חושב.
אבל כבר כמה זמן שזה בלתי אפשרי, יותר נכון כמעט בלתי
אפשרי...אני עדיין יכולה לכתוב, עדיין יכולה לדמיין. אבל אתה
כל כך רחוק, כל כך בעולם משלך, שאפילו אם אני הכי ארצה בעולם,
אני לא אוכל לשמוע אותך לוחש לי, לא אוכל לחוש את מגע כפות
ידייך או להריח את גופך.
כבר כמה זמן שאתה לא שלי. לא של אף אחת..לא של אף אחד. רק של
אלוהים. שם למעלה.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.