המילים שאמרת
נאלמו בנפשי, דפקו
על סף נשמתי הכמהה
ללבן

החיבור הזה
ששכח את הטעם
הניתוק הזה שיחזור ויופיע
לעולם לא מרגיע
יקצור

ההשגחה, ההרגשה, והלב שפעם
האינטואיציה ודמעה, מחשבה לפני שנרדם
זיכרון ואבק בעפר לרגלי
עדנות נפש וצניעות, "מאמין אני"

וביטחון ורצון מהול בתקווה
-עוד לא נרצחה, האם מבין אתה
עומקו של דבר טבול במעיין
אין אהבתינו תלויה, אינה בטלה
אמור לי עד שנות, אמור לי עתה

ונוצץ עוד ינצוץ והקבוע יגיע
כי מילותייך שאמרת
חתומות בסיתרי ליבי הנושן
ותפילה בעייניך
וכמיהה ללבן...