ממשיכה בדרכה, היא לא מסתכלת אחורה אף לא לחלקיק השנייה..
ממשיכה ללכת, היא לא חושבת על העבר גם לא לשבריר מהזמן....
שבוע שלם הוא הלכה בלי לדעת לאן, שבע ימים מלאים אף אחד לא ידע
שהיא שם.
ובהיותה כבר לא כל כך תמימה, היא ממשיכה בחיים שלה, היא הפכה
לאחרת, היא יותר מבוגרת, היא כבר לא אותה אחת , היא משוחררת.

ואם יודיעו לה שמחר- היא הולכת למות, היא לא תתצטער
ןאם יתנו לה משאלה אחת- היא תבחר, לא לוותר,
היא תבחר להמשיך בדרכה, בבחירה שלה, ובמחשבה התהורה והאמיתית
שלה, על חירות, חופש דעה ומחשבה..

היא תיזכר באדם שהפך אותה לכזו, לא בכוונה תחילה, אבל הוא הפך
אותה למה שהיא עצה, לחופשייה.
זה התחיל ליפני שלוש שנים, כשהיא ברחה מהבית, בגיל 17וחצי,
ובתחנת האוטובות לתל אביב אדם בשנות ה 40 שלו הציע לה עבודה
בביתו, כעוזרת בית, והיא , שהיתה צריכה פרנסה, הסכימה.
אותו האיש, בשביל הפשוטת נקרא לו "מיסטר פלוני" שחכ להזכיר
לנערה שהיא תצטרך לגור בביתו, כשהיא שמע זאת היא התחילה
להתמעמע. אבל אחרי שראתה את הבית שבו היא עמורה לגור, כל
הספקות שהיו לה עזבו אותה בין רגע.
מיסטר פלוני גר בבית קרקע בעל שלוש קומות, בריכת שחייה וגג
שיזוף ענקי. מה שהנערה לא ידעה, שהיא תצטרך לחלוק את החדר שלה
עם עוד 11 בנות, שבידיוק כמוה , ברחו מהבית ומצאו את עצמן
באחוזתו של מיסטר פלוני.

בשבוע הראשון היא לא נתבקשה לעשות כלום בבית.. רק לנוח, ולקנות
לעצמה בגדים ותמרוקים על חשבונות הרחב של מסטר פלוני... ליפני
השינה, היא היתה מדברת עם הבנות, חברותיה לחדר והתחברה לאחת
מהן במיוחד, אלה, היתה נערה אדמונית, עם נמשים בכל הפנים ,
שיער טלטלים מרהיבים וחיוך מדהים שהסתתר מאחורי העצב החבויי
שתציד היה על פניה, גם כשצחקה.
באחת השיחות בין השתים, אלה החלה למלמל לנערה : "...ברחי....
תברחי מפה..." מה?.. שאלה הנערה בהתענינות גוברת...
"תברחי.. נוסי על נפשך מהבית זה.... כל עוד את יכולה.. את
יכולה ! תצאי מפה ואל תחזרי!..." אבל ל מה?", לא הבינה הנערה
התמימה, וניסתה לברר יותר פרטים על המתרחש בקוטלי הבית המפואל
הזה.

לאחר שבוע , היא ראתה את אחת הבנות האחרות משוחחת עם מסטר
פלוני, בסוף השיחה, כשהיסתובבה הנערה והלכה לחזרה ליטף מיסטר
פלוני עת שערה וכאילו טרף העינו הרעבות את ישבנה הקטן והמוצק
כשזו הלכה לדרכה.
באותו הלילה, כשהיתעוררה באמצא הלילה הנערה , מלאת מחשבות על
מה שחברתה אמרה לה ביחתה האחרונה, מהרהרת במוחה היא הלכה
לכיוון המטבח לקחת כוס מיים, בדרך למטבח מהקומה העליונה של
הבית לקומה הראשונה, שמעה המערה קולות הנחה וגניחה מהחדר השני,
תחילה זה נשמע לה זהו, אז היא משיכה ללכת בלי הרבה מחשבות.
לאחר ששתתה, בדרכה חזור למיטתתה החמימה שכבר מחקה לה בחדרה היא
שמעה שוב את קולות ההנחה והגניחה מאותו החדר.
"..... סליחה אדון....., לא. לא אדונ..ני....
מבטיחה אדוני.... כן.. כן.. כן.. אדוני.. מבטיחה.....!!".
היו הקולות שבקעו מאותו החדר.

הנערה מיהרה לחדרה, קפצה למיטתה, ושניות ספורות לאחר שעצמה את
עיניה שמעה את דלת חדרה נפתחת, איתה בחדר היו עוד 3 שנות,
הרביעית מסיבה לא ידועה, יצא כרגע מהחדר ולא חזרה עד צהרי היום
שמחורת. הנערה לא שאלה הרבה שאלות באותו היום, אבר רק כשראתה
את אלה עוברת ליד מסטר פלוני כפופת ראש כשמסטר פלוני מניח את
האצבע המורה שלו על פיו בצורה של "ששש....." היא החלה להרהר
במוחה ולחבר בין כל מה שראתה ושמעה בשבועות האחרונים בבית.

לאחר מספר ימים היא שמעה צעקות מאותו החדר, אבל הפעם הרבה יותר
חזקות,   ללא מילים.. הצעקות היו של כאב   וסבל.. לרגע היה
נדמא לה שזה היה קולה של אלה שבוקע באכזריות מהחדר.
היא חזרה במהרבה לחדרה וחיפשה את סכין המחנאות שלקחה לאבא שלה
ליפני שברחה מהבית.
מחביאה אותו בתוך מכנסיה מאחורי גבה , היא פתחה ת הדלת המפרידה
בין קולות הכאב למסדרון הארוך שבו היא היתה...
כשהבינה במתרחש בחדר יצאה מגרונה צעקת פחד קצר שהסיתה את תשומת
ליו של מיסטר פלוני מלהכות את אלה מכות אחזרות ואיומות..
אלה , השתמשה ברגע הזה וצעקה בכוחותיה האחרונים..:        
"בירחי מפה!!!!"  הנערה , שהתה המומה מהמראות שהרגע חזתה, תשה
בסכין שהיתצה מאחורי גבה והחדירה אותה עמוק עמוק אל תוך ליבו
הקר והאכזר של מסטר פלוני שכלל לא היה מוכן למעשה זה של הנערה
ולכן לא היתנגד להיתקרבות שלה אליו.

הנערה תפסה בידה של אלה, ושתיהן ברחו יחד מהבית הזה, בתחנת
האוטובות הן ניפרדו לשום ואם הרבה עצב וכאב הנערה ממשיכה
בדרכה, היא לא מסתכלת אחורה אף לא לחלקיק השנייה.. ממשיכה
ללכת, היא לא חושבת על העבר גם לא לשבריר מהזמן....
שבוע שלם הוא הלכה בלי לדעת לאן, שבע ימים מלאים אף אחד לא ידע
שהיא שם.
ובהיותה כבר לא כל כך תמימה, היא ממשיכה בחיים שלה, היא הפכה
לאחרת, היא יותר מבוגרת, היא כבר לא אותה אחת , היא משוחררת.