רואה אותך, ממש לידי,
מתרפקת בזרועותיו,
בעיניים מלאות אהבה.

מביט בך וליבי דומע,
כי רק אותך אהבתי והיום את לא איתי.

לו רק חשבתי שהוא ראוי לך,
ראוי לאהבתך,
הייתה בי נחמה.
לו רק האמנתי שיאהב אותך כמוני,
הייתי מחייך חיוך קטן,
בעוד הדמעות זולגות על פניי.

משתדל לא להביט, שמבטי לא ייתפס במבטך
ואז תדעי,שהרי רק אני יודע,
כמה דמעות הזלת בגללי, כשהייתי עם אחרת,
וכמה אהבנו,אך מעולם לא מימשנו את אהבתנו.

כבר עברו כמה שנים, מאותו היום בו הכרנו,
אך דבר לא השתנה.
אותה ההתרגשות בכל פעם בה אני רואה אותך,
שומע את קולך או אוחז בידך.

כבר חוויתי כמה אהבות אחרי שהתאהבתי בך,
אך כולן חלפו  כמו עלי שלכת,
האם אזכה להיות איתך? האם?