מזמן לזמן התמות שרצות לך בראש השתנו. לאט לאט הפנים שלה
היטשטשו, רק השיער שלה בלונדיני ואין עיניים, אין פנים.
כמו אחרי מסיבה פרועה, בהבזקים שתחילתם לבן וסופם שחור.
נקודות של שמש בצל,  אתה מתחת עץ ויש רוח.
יכול לשמוע חבטה עמומה מהמרפסת.
קיץ ואתה עם שמיכה עבה, בתוך הראש שלך היא הפכה לעץ אגסים
בחורף של אירופה. בלי עלים ערומה וקר לה.
אישונים מורחבים ובולעים את כל התמונה.
אתה מרגיש דגדוג בגב, אתה ערום מתחת לשמיכה והדגדוג הזה מרטיט.
הלוואי וקר לה , הגזע שלה אפור, ומתחת לענף השמאלי יש טיפה
גדולה של שרף כתום וקשה.
סתימות חושים וערפול, המיטה מחבקת אותך בידיים שזה אתה נרחצו
וריחות של בית, וסבון כביסה והדגדוג הזה.
הקור של אירופה לקח לה את האגסים, עדיים בורוד ועסיס מתוק
וקמחי גבעול בשרני וגרעיני פנינה, אינם נחלתה יותר, קוצי תיל
ארוכים אצבעות וחדים כסיכה בורקת.
את שורשיה אדמה קפואה כמותה, וענפיה שנותרו עירומים מעלה ופרי
ובמבט עצוב וחסר אונים מכים לכל עבר.
מתחת לשכבה של עור יבש מצאת את עצמך החדש נקי ויפה, מערפל את
החושים מעונג הדגדוג, שקורע בבשר ענף של עץ אגסים.