מאיפה אני יושב אפשר לראות אותך נעלמת בתוך המון של ידיים. הן
רוצות אותך,
ואת תגידי, ואז גם אני יגיד אבל לך זה לא ישנה.
כל כך הרבה ידיים, זה נפלא, אפשר לראות דרך העשן, אפשר לראות
שטוב לך איפה שאת נמצאת עכשיו, ואני אצעק " טוב לי שטוב לך"
אני אצרח, " תראי כמה שאני מאושר עכשיו כשטוב לך"

והידיים הן יחבקו אותך ויסתירו אותך לפרקים.
כמובן שלא תשמעי, הרי זה ברור שלא תשמעי אותי עם כל הרעש הזה.
לרגע תוכלי לראות אותי במבט חטוף, את לא תביני מה אני צורח שם,
אבל זה יראה לך מצחיק,  הברות סתומות ואקראיות. כל כך נפלא
שאני עדיין יכול להצחיק אותך, גם כשאני ככה.
הן תדחפנה אותך משם, הידיים, כן הידיים, זאת לא את שהלכת
חליליה, הידיים דחפו אותך. את כל כך תתנצלי, אני אבין.

אבל מאיפה שאני יושב כמעט שאי אפשר לראות אותך, הידיים מכסות
אותך עכשיו ורק לשנייה היה נדמה לי שראיתי איזה שן לבנה מחיוך
לא לי.
ובסוף לא יישאר לי מה להגיד, אז אני אלך, לא באמת, באמת אף פעם
לא הלכתי, אז אני אבכה. ואת תביטי בי ספק בגועל, וגם לך לא
יהיה מה להגיד, אז את תלכי, באמת.