|
ושוב
להדליק את הדוד
אין מים.
לחכות שעה
למקלחת של עשרים דקות.
לשבת עשרים דקות
בחוסר מעש
לדעת ששום דבר טוב
לא הולך לצאת מזה.
להחזיק חזק את הנשימה. לא לשחרר. לא לשחרר. לא לשחרר.
לשחרר
לא לבכות.
חזרתי היום עם ידיעה
שאין תשובה
אני בבית
לבד, אבל בבית. לא לבכות.
חמש דקות עברו,
רק עוד קצת
לקפוץ למקלחת המיוחלת
לשטוף ממני את אבק הנגב,
את פיח הפקקים
ואת ההרגשה
משהו רע הולך לקרות
כשהוא יחזור מהמילואים.
כשהבטחות לא מתקיימות
משמע שכבר לגיטימי
להפסיק להאמין
הייתי רוצה
להחזיר את הגלגל
אך אין לי אפשרות.
אני לא היסטרית! אולי קצת
אבל לא הוא יקבע
או ידע.
הראשון זה זמן רב
שציירתי לו עתיד
זורק לי בוץ על הנשמה.
ו
אין לי מים חמים לשטוף אותה איתם. |
|
|
ישראל שר לי שיר
חדש: "נפרדנו
כך, היתה
דממה...". שאלתי
אותו אם זה רמז,
אז הוא ענה:
"דממה, דממה, זה
היה הרמז".
האשה הקטנה
מסיקה מסקנות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.