הרחובות הריקים בישרו לו
שהסתיו עומד להגיע
איש קטן לבוש סחבות
מתחבא ומדי פעם מופיע

הוא שנא את החורף אך יותר מכל-
הוא שנא להסתתר
ישן במרתף, עטוף שמיכה
מפחד להתקרר

בקיץ הוא נהג להירדם
פעם על ספסל בגן, פעם על חוף הים
מדי פעם מלמל כשישן
"זה הכל בגללם... הכל בגללם..."

איש קטן לבוש סחבות
שמושך את כל המבטים
הוא אהב את זה-
אהב איך שכולם מרחמים

את ימי ילדותו הוא איבד
כשברחמים אל אביו הביט
וזה, בהתקף של זעם,
עקר את עינו הימנית

אימו אישה קטנה-
לא העירה, לא סיפרה
בפעמים הקודמות כשדיברה
היא חטפה ממנו בעיטה וסטירה

איש קטן לבוש סחבות
שלא הלך אל בית הספר מימיו
בילה בחדר חשוך ונעול
את כל נעוריו

הוא עוד זוכר איך שאביו בחורף
צעק לכל עבר, כשאת ידו הוא מאגרף
וכשהיה מצביע על החור שבתקרה, הדולף
את המספר הכחול שעל ידו הימנית היה חושף

חוסר בטחון, ילדות אימתנית
חסר אהבה, חסר זהות מינית
מתחבא מאנשים, מרגיש שהם אשמים
העולם הזה הוא מפלט לפחדנים

את חייו העביר בפחד מהחורף
ואת ימיו בזיכרונות איומים
בחורף ישן במקומות סגורים
ובקיץ נהנה ממבטים מזלזלים


בטח ימצאו אותו באחד הימים
לא כי הוא חסר, אלא כשיצחין
איש קטן לבוש סחבות
גופתו מוטלת במרתף חשוך, בין ההריסות