אתמול, כשראיתי אותך, היו לי פרפרים בבטן.
וזו לא פעם ראשונה שאני רואה אותך, וגם לא שנייה,
אלא אני מכירה דמותך כבר שנים.
אך אף פעם לא דיברנו. חבל.
אתמול, כשראיתי אותך, זה עשה לי משהו.
יכולתי לדמיין אותי ואותך רוקדים ביחד,
יכולתי לדמיין אותי ואותך מתאחדים,
יכולתי לדמיין שאתה מחבק אותי מאחורה,
יכולתי לדמיין אותי אוהבת אותך.
כי בעצם, אני לא מכירה אותך.רק יודעת מי אתה. חבל.
הייתי רוצה להיות איתך באותו ערב. ויום למחרת, ובכלל.

יש אנשים שממבט ראשון הם מסקרנים אותי.
אתה סיקרנת אותי מהמבט השני, וזה מה שמיוחד בך.

לא יכולה להגיד לך שנועדנו אחד לשני,
אני יכולה אבל לחשוב שאתה נועדת לי.

אני יודעת, שעוד מעט אני אוותר.
אני מפחדת מהכישלון כנראה. מפחדת שכלום לא יקרה.
אז עכשיו בינתיים, שאני עוד משאירה דלתות פתוחות,
אני מקווה וחולמת, שתבוא אתה,תכנס באחת מהדלתות,
ותסגור אותה אחריך.