החלון סגור
והזגוגית רטובה
אדים נעלמים
כמו אהבה שהייתה
בערגה את מביטה
החוצה, אל מה שנשאר
מהעולם הרטוב והקר
טבול במבול
של דמעות מתוקות
וקולי לא נשמע
עייפתי מלצעוק את שמך
מאסתי בניסיונותיי לקרוא לך לחזור
כי את כבר חצית את הגבול
איתי בדירה
אבל כאילו לא מכירה...
אני אוחז במפרק ידך
מסרב לתת לך ללכת
ואת, בנשימותייך הבהולות
נאבקת
כשברחת למקלחת
מן החריץ שבדלת
ראיתי אותך יורקת דם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.