דבר ראשון שאני רוצה להבהיר:

הלוואי שתמות

עכשיו אני יכולה להתחיל לחשוב.

אתה יודע, אני כל הזמן חושבת לעצמי שאתה בכלל לא שווה שאני
אכתוב עליך שירים...אבל הבנתי שהם לא עליך...הם
עלי...דרכך...דרך מה שעשית...דרך מה שהרגת...חרא קטן שכמותך.

ניסיתי לא לבכות.
לא עזר.
ניסיתי לבכות.
עוד יותר לא עזר.

אז מה כבר נותר לי?
לקרוא ספרים בנושא? אני קוראת עכשיו שניים בו זמנית.
לקורא כתבות בעיתונים על נשים כאלה? קראתי...
לראות סרט? ראיתי...
לשמוע שההוא, המסוכן ביותר ברח מהכלא? שמעתי...ואת זה אני
עדיין לא מבינה...היה צריך להרוג אותו כל כך מזמן...

ניסיתי להדחיק.
לא עזר.
ניסיתי לא להדחיק.
עוד יותר לא עזר.

אז מה כבר נותר לי?
להתעורר כל לילה מסיוט?

איך אפשר?

אני חיה אותו כל דקה...