היום אני
מפרש אותך אחרת.
יש לך נחמה שהיא משפט אחד ארוך -
מתלפפת מקצה גרונך
ועד מעיי הגואים כמו ושט.
קצר חשמלי, בטריה מקולקלת
מונחת על השולחן במטבח.
בנקודת האמצע בין הפלוס למינוס
(איפה שנגעת רק לפני)
הרעב שלי פעור אליך.
הוא שושנה לבנה וכהה
נפתחת על פני מים
כמו תיבת פנדורה ארורה.
ולך יש אשה
שהיא מילה קצת יפה
וקצת אני
כשהידיים שלי שבורות
אחורה.

(אתה רץ לי במערכות ונספג תא אחר תא.
בקרוב אוכל ליישם אותך -
זה כמו ללמוד מילה חדשה )

היום אני
מפרש אותך אחרת.
הייתי רוצה שנזדיין על ספינה.
אני ארים לראש התורן
ואפרש אותך בלבן על רקע שמיים כחולים
כמו שאמן היה רואה וצועק אהבה -
אבל לא נראה כך, לא,
יש לי תחושה שלא תרצה להחזיק את המכחול
ואני איבדתי קצת
צבע.