בואו נעצור לרגע ונחשוב על תוכניות הילדים של פעם. תוכניות
שכביכול אמורות לחנך ולשעשע את גיל העשרה. אני לא מדבר על
התוכניות באנגלית, צרפתית או פרסית אלא על תוכניות שלא היה להן
בסיס רעיוני מובהק ונועדו לחנך את הנוער הצעיר ולשעשע אותו
קמעא.
קחו לדוגמא את "רגע עם דודלי". נראה לכם שהתוכנית הייתה שורדת
במאבקי הרייטינג ועידן ההי-טק? הרי מאות אנשים היו יוצאים נגד
העובדה שילד עברי כונה בשם שהוא זמן במקום שם עצם, אחד מגיבורי
הסדרה כונה בשם של פיצוח שנמכר בבאסטות וקיוסקים ברחבי הארץ
והכי חמור שהילד הוא למעשה ילדה!!! בנוסף לכך, רבים היו
מתנגדים למסרים "החינוכיים" שהועברו בתוכנית. קחו, לדוגמא, את
הפרק בו פיסטוק לוקח את המפתח של חביתוש. דודלי מצייר לרגע מפה
כדי שיגיע לבית של אדון ששון בעל המפתח הרזרבי היחיד להפעלת
חביתוש. רגע האינטיליגנט מצליח להגיע למקום היעד ומקבל לרשותו
את המפתח. אולם איך יחזור גיבורינו הביתה? לאחר הפעלת
הכרוביות, מוצא רגע פתרון. הוא ילך לאחור וכך יוכל לחזור לביתו
לפי המפה(?)
בימינו, לאחר פרק שכזה, ישר הייתה מורדת התוכנית. הרי קודם כל,
כל ילד יודע שמכשירים מופעלים על-ידי בטריות, אז ככה לעבוד על
ילדים קטנים? חוץ מזה המוני אנשים היו הולכים אחורה (האמת
רעיון לא רע כי ככה כל פעם שהיית רואה מישהו היית אומר לו היי
וביי בבת אחת, כי ברגע שראית אותו אתה רק מתרחק ממנו. שיטה
טובה שאולי אאמץ אותה להיפטר מכמה נודניקים שאני מכיר). בנוסף,
נראה לכם חינוכי שהתוכנית מראה דרך לא נכונה לחצות כביש? לא
מספיק שאנשים שהולכים ישר לא חוצים את הכביש כמו שצריך, אז מה
יהיה שהם ילכו אחורה? ודבר אחרון, אם אתה לא יודע איך לחזור
הביתה אתה תמיד יכול להרים פלאפון ולשאול, לא ככה?
אם אתם חושבים שזאת הייתה מעידה חד פעמית של תוכנית זו אתם
טועים. זכור מקרה אחר בו רגע וחבריו, לאחר ששמעו את הסיפור
הנפלא על רובינזון קרוזו, מחליטים להידמות לו ומדמיינים שהם
נמצאים באי בודד (החצר של דודלי). הילדים מחליטים להכניס נייר
לתוך בקבוק ובו כתוב שהספינה שלהם טבעה בים ושיבואו להציל אותם
(כמו בסיפור המקורי). אולם בעיה. אף אחד מהילדים לא יודע
לכתוב. לפיכך מציירים הילדים בית, לידו גלים, מתחתיו קבוצה של
ילדים ומעתיקים את המלה הצילו מתוך ספר שמצאו (לא יודע של מי
ההצעה, אבל בטוח לא של רגע). לאחר הכנסת הנייר לתוך הבקבוק
זורקים הילדים את הבקבוק לתוך החנות של דודלי (?) כאן נכנס
לתמונה פיסטוק. במקרה היה זה הוא שמצא את הבקבוק. אם לא היה שם
באותה שעה, יכול להיות שלא היה נזכר כדמות דבילית ומשפילה
ואולי היה שומר על מעט מכבודו העצמי. אולם דווקא הוא מצא את
הבקבוק וזוהי תחילתה של טרגדיה מופלאה. פיסטוק, שכן ניחן
ביכולת המופלאה הנקראת קריאה, אבל ניחן ביכולת נוספת שנקראת
טמטום, מצא את הפתק והחליט שהבית (!) הוא זה שטבע בים. לפיכך,
פיסטוק פתח בצעקות אימה ברחבי חנותו של דודלי (מישהו יודע כמה
עולה שם תבנית ביצים?) כשהוא צועק הבית טבע בים, הבית טבע בים.
אמנם אני חייב להודות שיש הרבה מן הקומיות בדמותו של אדם בוגר
הרץ ברחבי חנות מכולת וצועק צעקה שכזו, אולם כאשר דמות זו
מובאת בתוכנית ילדים פופולארית האמורה לחנך את הנוער וליצור
אלילים חדשים, מתפלא אני שלא הטילו עליה צנזורה כלשהי שלא לדבר
על כך שהתוכנית היא על ילדים לקויי למידה (רגע בן 18 ועוד לא
יודע לקרוא ולכתוב). אם אתם חושבים שרק בתוכנית זו התערבבו
המסרים החינוכיים בניסיון לשעשע בכל מחיר הרי אנו מוצאים
דוגמאות רבות נוספות. למשל קישקשתא מופיע עם בלונדינית שמזמינה
את כולם לשחק אתה, רחוב סומסום (למי שהמציא את כרובי צריך לתת
פרס נובל!),שכונת חיים (זו לא שכונת פאר, זאת כן שכונה של
פשע), פרפר נחמד עם דמויות מטומטמות (בייחוד בץ שהזכיר לי ילד
דביל שהיה איתי בכיתה ואפילו לו הייתה מנת איי-קיו גבוהה
מלבץ). אלו תוכניות שאמורות לחנך את הנוער. פלא שהדור הולך
ופוחת? פלא שקוראים לו דור מזוין? הרי איך מצפים שאנחנו נשאר
שפויים, ואנחנו כבר לא, אחרי מסרים כאלו. אולי צריך היה להגביל
את הצפייה בתוכניות אלו לגיל 16 ומעלה.
אני לא אומר שלא היו תוכניות חינוכיות בטלוויזיה. בייחוד זכורה
לי שלוש ארבע חמש וחצי. אני זוכר עד היום איך יונה אליאן הייתה
מספרת לנו כל מיני סיפורי אגדה קסומים. זאת למרות שרוב הזמן
הייתי מסתכל עליה מבלי להקשיב לסיפורים אבל זה כבר נושא אחר.
לא יודע אם שמתם לב לדברים אלו או שזה רק אני. אולם מי אני,
הלא שפוי, שאדבר על דברים שפויים. הרי אלילי הגדולים ביותר עד
היום הם רגע ופיסטוק וחלומי הגדול ביותר, עדיין, הוא להיות
במיטה אחת עם טיפטיפ ודרדסית.