רוקסאן הייתה כל-כך עייפה בערב עד שלא טרחה כלל וישר נשכבה
בבגדיה במיטה ונרדמה מבלי לכבות את האור.
אחרי כמה דקות היא התעוררה וניגשה להחליף את בגדיה בעודה
מנומנמת. היא בדיוק סיימה להעביר את ראשה בחולצת הפיג'מה
כשלפתע אור חזק הבזיק בחרך שמתחת לדלת המובילה מחדרה אל
המרפסת.
מיד לאחר ההבזק הכל החשיך סביב, אורות פנסי הרחוב שבחוץ כבו
ואף את אור הכוכבים אי אפשר היה לראות.
תוך שניות הלילה חזק למצבו הרגיל, פנסי הרחוב חזרו לדלוק
כמקודם ללא הפרעה והכוכבים שבו לנצנץ בשמי הלילה השחורים.
זה רק נדמה לי, חשבה רוקסאן, אני כנראה יותר עייפה משחשבתי.
בעודה מפהקת, כלל לא משוכנעת במחשבותיה, היא הרגישה שמישהו
צופה בה.
רוקסאן הסתכלה סביב אך לא ראתה שום דבר יוצא דופן.
לפתע הרגשה זו נעלמה כמו שהופיעה ורוקסאן ניגשה לכבות את
האור, נשכבה במיטה, התכסתה בשמיכה ונרדמה.
זוג עיניים שקדיות הביטו דרך הזכוכית שבדלת על הילדה השוכבת
במיטה.
חיוך רחב, מלא שיניים לבנות וישרות, נמתח על פני הדמות,
אצבעותיה הארוכות ליטפו קלות את ידית הדלת והיא נפתחה בדממה.
כשעברה הדמות ליד החלון, נגה עליה אור היחד ואפשר היה לראות
בבירור את אוזניה המחודדות שקצותיהן הזדקרו מבעד לשער הדבש
החלק.
קומתו הנמוכה ומבנה גופו הילדותי והגמיש אפשרו לאלף לנוע
בדממה ובקלילות.
הוא ידע שברגע זה הוא עובר על אחד הכללים החמורים ביותר של
העולם שמעבר - איסור ההגעה לעולם בני האדם.
העונש על עבירה שכזו היה חמור מאוד. למזלו של האלף, ניתנה לו
רשות לעבור בשביל ביצוע השליחות לשמה הגיע לכאן.
בשקט בשקט התקרב האלף אל מיטתה של רוקסאן, גחן מעליה והסיט
בעדינות קבוצת תלתלים מעל פניה.
הוא הביט בה ושוב חייך לעצמו בשביעות רצון.
זו בוודאי הילדה, חשב, עכשיו אני רק צריך לחזור ולדווח
לשליטה.
במזרח החלו השמיים להתבהר, יהיה עליו למהר להסתלק מן המקום או
שיאלץ לחכות עד הלילה הבא. הוא נזקק לאור הכוכבים כדי לפתוח
את השער בחזרה הביתה.
האלף יצא בחזרה את המרפסת וסגר אחריו בשקט את הדלת.
הוא הכניס יד מתחת לחולצתו ושלף שרשרת שעליה הייתה אבן כחולה
כהה בגודל אגרוף והרים אותה למעלה כך שאור הכוכבים ישתקף בה.
האבן אספה לתוכה את אור הכוכבים וריכזה אותו לקרן אחת שנשלחה
לנקודה באוויר מול פניו של האלף.
בנקודה שבה פגעה קרן האור החל האוויר לזוז. נקודת אור זוהרת
הופיעה פתאום מהאוויר הרוטט ונמתחה לקו.
הקו המאורך נמתח לצדדים והתרחב עד שיצר מלבן אור כסוף ובוהק.
האלף מיהר לעבור דרך השער בחזרה לעולמו ולסגור אותו אחריו.
ברגע שנסגר השער, כבו כל האורות לשבריר שנייה אך מייד שב הכל
להיות כפי שהיה קודם, רגוע ושליו.
אף אחד לא היה מעלה בדעתו שברחוב שבו התגוררה רוקסאן התרחש
משהו מוזר, אפילו רוקסאן עצמה לא הייתה מודעת למה שהתרחש
בחדרה. היא הייתה שקועה באחד החלומות שלה על האנו וארו.
רק שהפעם משום מה, לסל - האלפ החביב עליה, לא היה שם...