הטעם של השפתיים שלך היה כ"כ חי וטוב. פנטזיה שמתגשמת. וזה היה
אולי הטעם של המרק שאכלתי אתמול עם המלח והתבלון המיוחד. והוא
השתלב ביופי שלך שצפיתי בו בסרט ובהתקרבות בינינו. ככה זה
בחלום. ואני שרגיל לחיות בפנטזיה כבר יודע ששם החוויות הכי
טובות ועמוקות שלי. בטוויסט של המציאות וקורטוב הדמיון שילוו
אותי לשנים. ואת אסורה. כי ככה זה בחברתינו. כל גאוגרפיה ועידן
עם חסרונותיו ויתרונותיו. והייתי רוצה להיות נביא זעם כי אם
אני רע זה כואב לי, ואני לא בטוח שרצוי לנסות להשתנות ולא
לשנות את העולם, ואני לא בטוח אם מי משניהם אפשרי או קשה יותר,
ואם טוב יחסי ומפרספקטיבה הרי שכמות הרעים מספיקה כדי לשנות את
ההגדרה.
ובינתיים את מתחילה לחלוף, אבל אני עוד אתעסק בך, ואמשיך
לקוות לחוות ריגושים כה מתוקים עוד. ובינתיים את כבר מזמן חזרת
להיות לא לבד, ואני שוב לא עמוק