לשרבט על הדף, מילים, אותיות, הברות ולמחוק.
לנסות שוב, כי הנשמה זועקת.
להשתמש בצבעים. שחור, כחול, אדום. לכתוב כמה אני צריכה אותך
איתי, למצוא מטאפורות ולהבין כמה הן קיטשיות ומאוסות.
להשתמש בסימני קריאה, לרדת שורות, לזרוק את הדף המקומט, להוציא
חדש ולנסות שוב.
לכתוב כמה אני מתגעגעת לצחוק שלך, לחצי חיבוק שלך.
להגיד לך מה שלא העזתי לומר אף פעם. לכתוב לך. לחפש את המילים,
לחבר משפטים, להבין שהתחביר גרוע.
להזכר בכל מה שאמרת לי, לגחך בשקט ולהיאטם.
לנסות לשכוח את הכל ולכתוב משהו אמיתי. לנסות להרשים אותך עם
הכתיבה שלי.
להתרפק על הדף ולבכות.
לקחת נשימה ארוכה, לשאוף את האויר המהול בריח של סיגריות תוצרת
חו"ל, להשתעל ולהמשיך.
לכתוב עוד 2 משפטים ולהבין שהם נכתבו כבר קודם, להרגיש לא
מקורית.
לחשוב אם זה ירגש אותך. אני מנסה לדמיין את הבעת הפנים שלך
כשתקרא את זה, אני לא מרוצה ומוחקת.
מדמיינת אותנו יושבים על ספסל ובוהים זה בזה.
היד שלך מתקרבת ליד שלי ואוחזת אותה, כאילו הייתה שייכת לך.
הידיים שלך קרות, אבל זה לא מפריע לי.
מתפללת שזה יימשך לנצח.
מבינה שזה יקרה רק בדימיון ומוחקת.
מנסה לקרוא את כל מה שכבר מחקתי ומבינה שאני ממש גרועה.
חושבת לעצמי שזה היה ממש נחמד אם הייתי יכולה למחוק את המחשבות
בעזרת טיפקס.
מרגישה אובססיבית.
נשכבת על המיטה, בוהה בתקרה. נזכרת בדברים שאמרת.
מרגישה איך הכל הופך מעומעם, איך הזכרונות הופכים מקוטעים,
ועכשיו אני רואה רק שחור.
הכל נרדם. פתאום.