אהובתי אוחזת
בקרנות הלילה.
שומרת לעצמה
אשמורת אחרונה.
שפתיה מתוקות שורקות
כובדה של נשימה

אהובתי נמתחת
בבוקר-
לעמל היום.
שותה קפה
צומחת-
מסיטה וילון.
אל המולת הרחוב
נפתחת -
לאורך החלון.

אהובתי עובדת
צהריים
ממיינת יומנים.
ידה המיומנת
מזינה לוחות זמינה
החגים כבר לא חגים
מעל ראשינו עטורים
זרי טרדות רעשים ומשברים

אהובתי חוזרת
בערב
אל ביתנו בהרים
ידה המיומנת
נוקשת בבריחים וסוגרים

כשהיום נרדם
הלילה שוב נפתח
אהובתי אליי חוזרת
כמו זכרון ילדות נשכח

מגע ידה
מפיח בי
ילדות אהבתנו הבוגרת
היא מזינה אותי
בכל יום קצת אחרת