ברגעים מתים אני מתחילה לפשפש בעבר,
לחפש כל מיני טעויות שעשיתי,
כל מיני זיכרונות ששמרתי בקופסא בתוך בראש,
דברים שכל כך הייתי רוצה לשנות...
לפעמים מבלי לדעת אני עושה טעויות,
טעויות שלא היו נראות כמו טעויות באותו זמן.

אני מצטערת על כל כך הרבה דברים...

הבעיה, שגם לעבר הזה יש עבר
וגם לו
וגם לו
אין סוף לעבר

למה ה"הלאה" תמיד נראה יותר טוב?
בסופו של דבר גם הוא מסתבר ככישלון מוחלט.
אז למה הוא בכל זאת נראה יותר וורוד?
תמיד הצד האפל הוא העבר

העתיד? זה כבר סיפור אחר...