[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לוקה ים
/
שומר לך טוויסט

פרולוג

הסיפור הבא מורכב מדיאלוגים וקטעי זכרונות שונים אשר חיברתי
יחדיו ליצירת מכלול שלם -
סיפור שמוקדש לחבר הכי טוב שלי
איתי זריהן ז"ל שנהרג בתאונה מבצעית במסגרת שירותו הצבאי
בתאריך 19.11.00
במלאות שנה למותו , החלטתי לפרסם את  היצירה הבאה.
יצירה על הבן אדם שהלך, והשאיר אותי רק עם הזכרונות...








יום שלישי 31.10.00 , באוהל

לוקה : איתי, תעביר ת'משחה
איתי: קח. נותנים לך את האפטר?
לוקה: האמת שאני לא בטוח בכלל, שמעתי שיכול להיות שיהיה משהו
בלילה באזור
איתי: לא אמרו לי על זה כלום. מה יכול להיות?
לוקה: אתה יודע נו, יש את ההלוויה של ההוא שהורדנו אז תמיד
אחרי דברים כאלה תוקעים אותנו
איתי: סבבה, מה כבר יכולים להפיל עלינו שלא הפילו. תביא
סיגריה.
לוקה: אין נגמרו, בואנה מאז שרבת עם מיכל אתה מעשן בכמויות מה
העניין?
איתי: אוף זה כזה דפוק, זה בגלל שאני תקוע כאן שבועות אתה
יודע. אין לי שיווי משקל בלעדיה. אתה מכיר אותה, אתה יודע איזו
בחורה היא.
לוקה: בטח, אחי שיחקת אותה ,שווה רצח, הסקס עדיין סבבה
איתי: צוחק לא! אני לא מדבר עליה ככה... (מהורהר) מיכלי
מיכלי.. בחיאת לוקה, תביא סיגריה.
לוקה: איתי,תאמין לי בנאדם זה מה שאני אוהב אצלך, את הטאץ' הזה
של הרגישות יתר, אפילו על זיונים מפחד לדבר בקטע מלוכלך

1.11.00 , יום חמישי, בחדר האוכל


איתי: היי לוקה. ישנת טוב? קישקשת דברים מתוך שינה, בטח היו לך
סיוטים, אה?
לוקה: לא יודע, אני לא רגוע, חוזרים אלי כל הדברים עם ההורים
מפעם כל הזמן
איתי: אוף לוקה, אם הייתי איתך שם אז היינו מראים לחארות האלה,
מה?
לוקה: אח שלי, אף אחד לא ציפה שתצא בגיל הזה על ההורים שלי,
עזרת כמה שיכולת.
איתי: סבבה, לא יודע מה הייתי עושה אם השיכור המפגר שלך היה
עושה לך משהו. אוף לוקה איזה חיים דפוקים.


10.11.00 יום שישי, הבית של איתי



זה היה בסוף שבוע האחרון של איתי בבית.
אני קפצתי אליו בשישי בערב
תכננו לצאת הוא אני וחברה שלו.
כשהגעתי אליו הופתעתי לראות שהיא לא שם.
איתי אמר שהיו לה בעיות עם ההורים והיא תגיע יותר מאוחר.
היה לו משהו מוזר בקול אבל הוא טען שהכול בסדר.
לא חשדתי, כי לי ולאיתי היתה את ההבנה שלנו
אם היה לו חרא
אני הייתי האחרון שהוא היה מסתיר ממנו משהו.
ניגשתי לשירותים
וכשחזרתי עמדתי להכנס לחדר שלו.
אבל אז שמעתי קולות עמומים של בכי.
עמדתי ליד הדלת והקשבתי.
הוא רב עם מיכל כנראה, זה נשמע כאילו היא נפרדת ממנו.


12.11.00 , יום ראשון , שמירה בסיסית



התסכלתי בשעון בפעם האינסוף.
4:23
ואין זריהן.
אין זריהן אין ללכת לישון.
אוף, לעזאזל. עכשיו הייתי יורד מהשמירה והולך לחפש אותו לדפוק
לו קסדה בראש, ערבים שמרבים.
אני מוודא שהרמ"ק והכל עובד וחוזר לתקוע את העיניים באופק שכבר
מתחיל להראות סימני זריחה.
אני מחכה נצח. מביט בשעון שוב.
4:32. זהו זה. אני מרים את האפרכסת.
"קשר מ"מ כאן שמיר גימל האם שומע עבור"
"שומע אותך שמיר גימל עבור"
"היה צריך להתבצע גילגול לפני חצי שעה, לא בוצע, עבור"
"מספר 14 נעדר. מחפשים אותו. עבור"
"אז?", אני שואל, שוכח מהעגה האלחוטית.
"הישאר בעמדה. סוף"
רציתי לומר "שום סוף אני לא נשאר כאן", אבל חטפתי כבר מספיק
שעות ביציאה בחודש האחרון.
הנחתי את האפרכסת מעוצבן. מת מעייפות ומרעב ועכשיו יש לי עוד
שעה וחצי לטחון חוץ מהחצי שעה שכבר חיכיתי. איתי גמור.

6:01, גידעון ההסדרניק מחליף אותי באיחור סימלי. אני יורד
במדרגות, ודבר ראשון רץ לשירותים. אני חוזר למאהל, ובדרך רואה
שנים מהצוות צמודים למ"ק."לוקה, יש לך מושג איפה זריהן?"
"אני מקווה בשבילו שאין לי, היה צריך לגלגל איתי שמירה לפני
שעתיים האפס."
הם חוזרים אל הקשר, ואני מתחיל ללכת וחוצה את המאהל, אל נקודה
מסוימת ליד הגדר.
יש שם עץ ארז כזה, שעושה אחלה צל, ואני ואיתי היינו תמיד
הולכים לשם לדבר כשהיו לנו שעות ביציאה, והיו לנו לא מעט. אף
אחד אחר לא עשה במקום הנפלא הזה שימוש. רק אני ואיתי.
אני מבחין במשהו מרחוק ומתחיל לרוץ לשם כמו מטורף.
איתי היה שם עם פנים אדומות, חצי מעולף, שוכב מתחת לצל של
העץ.
"איתי! יו! איתי!"
ראיתי שהוא הקיא. ניסיתי להיזכר בכל הקישקשתא שלימדו אותנו על
הנשמה וכאלה אבל הנחתי שזה לא ממש רלוונטי כאן.
אני מתחיל לנער אותו, סוטר לו, איתי מצליח לפקוח את העיניים רק
עד חצי.

אחר כך לקחו אותו לחופ"לת, אמרה שהכל בסדר איתו ונתנה לו לנוח
עד הצהריים.
"מיכל עזבה אותי", הוא אמר לי אחר כך באוהל בקול חלוש.
"שום עזבה אותך. זוג כמוכם זה רק חתונה."
"עזבה, דיברתי איתה בטלפון, עזבה."
"אווי, איתיוש", אני מרשה לעצמי לגלוש לתפקיד האבא של היפה
הזה. סתכלו עליו. חייל ילדון. אני מלטף אותו במצח. הוא עושה
פרצוף עצוב ועוצם את העיניים, מתחכך לי ביד.
לעזאזל, הוא יודע להיות כל כך פגיע וחסר אונים. לראות אותו ככה
עושה לי חשק לירות במיכל בשבילו. לשרוף לה את הפנים. להזריק לה
איידס. הכל רק כדי שהוא יירגע קצת. אבל אני יודע שאין טעם, הוא
רק יבכה עוד יותר על כמה מיכל מסכנה בלעדיו ושהוא אפילו כבר לא
חבר שלה כדי לדאוג לה ולחבק את הדמעות שלה בלילה, כמו שהוא
תמיד היה עוזר לה לעבור את המשברים הכי מסריחים. אז מיכל תחיה,
בינתיים.
הוצאתי מהכיס טוויסט אחד שנשאר לי מהשק"ם ונתתי לו, אני והוא
תמיד אהבנו את החטיף הזה .
איתי, איך אני אוהב אותו. הייתי עכשיו מסדר לו את אחותי, אם
היתה לי אחות. היא עזבה אותו בגלל שהוא בצבא, אני יודע. הוא
כבר סיפר לי על הוויכוחים שלהם, שהוא לא רואה אותה מספיק. בטח
כבר יש לה מישהו, אחד שלא מבלה שלושה שבועות רצופים באוהל, אחד
שבכלל לא יודע להעריך את זה שיש לו בשביל מה לחזור הביתה. אבל
אני מכיר את איתי. מיכל המסכנה כאן, לא הוא. עשתה את טעות
חייה. אני מלטף לאיתי את המצח. היית האח שלי כל כך הרבה שנים.
תן לי להיות האבא שלך לחמש דקות, ילד. הייתי נושא אותך על
כפיים, כמו בסיפור של מופאסאן, ומרביץ לילדים מציקים ולמיכלות
רעות.
אוף תסתכלו על היפהפה הזה. אפילו מלאכים בוכים בחיים השוחקים
האלה.

השיחות האחרונות

15.11.00 , יום חמישי , באוהל

לוקה: אז מה? אני אטחן את השבת ואתה תבלה כמו מנייק בבית, מה
התוכניות?
איתי: אני הולך אל אילנה. סיפרתי על אילנה?
לוקה: כן נו, זו הכוסית הזאת מהחבורה של הפאב.
איתי: מה כוסית, היא יפהפיה, מלכת השלג. אז זהו אני כנראה הולך
אליה, הכל הולך יפה איתנו. ממש ממש טוב.
לוקה: סבבה, אמרתי לך שתצא מזה בסוף.
איתי: כן, יצאתי. מיכל התקשרה שילשום ואמרה שהיא לא יודעת מה
היא חשבה לעצמה ואיך היא עזבה אותי ושהיא רוצה אותי שוב. אמרתי
לה שאם היא רוצה סמרטוט שתחפש בחנות. אותי היא איבדה.


פרידה

17.11.00 , מוצאי שבת , שיחת טלפון אחרונה

לוקה: זריהן! נו מה? איך היה עם אילנה?
איתי: היה אחלה, אני כבר בבית מכין את הדברים למחר וכן.. אל
תדאג אני לא אשכח את הדיסק שלך.
לוקה: יופי תביא ת'דיסק , צרב לך טוב?
איתי: כן, חרק קצת בהתחלה, אבל זרם בסוף, איך בבסיס? חי
בלעדיי?
לוקה: כן, סוחבים. אה, שאול אומר כרגע שאתה צריך להביא לו את
הדיסק של פלסיבו.
איתי: נהייתי סוחר ממש , אני אביא גם במבות, קולה ,סיגריות למה
לא?
לוקה: חח, ותמונות עירום של הכוסית שלג. סתם, סליחה.
איתי: טוב אתה שומע אני חייב לסיים יש לי עוד ים דברים לארגן,
גם את כל הדברים שלכם.
לוקה: טוב, שמח להטריד אותך. ביי איתי, שמור על עצמך.
איתי: ביי,אח שלי, שומר לך טוויסט.


אפילוג



כוסית פרידה לאיתי

אני שם כאן תרגום שאיתי כתב לשיר The Parting Glass. זה שיר עם
אירי, איתי היה בקטע הזה עוד לפני שזה נהיה טרנד בארץ. פשוט
השיר הזה נראה לי כל כך מתאים אחרי שאיתי הלך. אם אתם רוצים,
אתם יכולים לשמוע גירסה מקוצרת קצת של השיר בסיום של הסרט
"להעיר את נד",



את כל הכסף שאי פעם היה לי
ביזבזתי בחברה טובה.
וכל הנזק שאי פעם גרמתי,
אבוי, הוא לא נגרם לאיש מלבדי.
ובכל שעשיתי מתוך רצון או חכמה
איני יכול להיזכר בראשי
אז מלאו למעני את כוס הפרידה
לילה טוב ורינה, שיהיה לכולכם.

הו, כל החברים שאי פעם היו לי
מצטערים על כך שאני עוזב
וכל היקירות שהיו שלי
היו רוצות שעוד יום אשאר,
אך מכיוון שזה נפל בחלקי,
שאני אנסוק ואתם לא.
אני קם בעדינות וקורא ברכות,
שעלי ללכת, ועליכם להישאר,
לילה טוב ורינה, שיהיה לכולכם.
אם היה לי מספיק כסף לבזבז,
ומספיק פנאי כדי סתם לשבת,
יש נערה יפה בעיירה הזאת,
שהקסימה את ליבי קשות.
לחיי הוורד, שפתי האודם,
אני מודה שליבי משועבד לה,
אז מלאו למעני את כוס הפרידה,
לילה טוב ורינה, שיהיה לכולכם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלוהים שלנו,
אנחנו אוהבים
אותך ומודים לך
על החיים היפים
שהענקת לנו.


(אותי זה מצחיק)


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/01 22:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לוקה ים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה