אגל על חלוני, סופרת את הימים, הדקות,
מצפה,
אני עוד מרכינה ראשי על עברי והווי,האדע עתיד כזריחה?
עוד מופץ הריח מניחוחות האושר שלא אשכח,
מודה לכל חיוך שעל פני נמרח,
גומה מוסתרת על לא עוול בכפה,
אחלצה, אני מבטיחה אחלצה.
אבל כמה עוד אבטיח?כמה עוד שקרים אארוג לעצמי?
האם אחיה את חיי כבהמה חסרת תוכן שכלי?
או אארקום נתיבים כיד המלך?
תלוי בי, כן זוהי אקסיומה מעולה.אבל מתי אני כבר אהיה הדוגמא?
אז דיי ליעוץ ודיי לפשרנות.
חיי הם כחיי ציפור,
עכשיו אפרוס כנף
ואעוף... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.