קיר הציור שלנו


אני ואתה הננו כאן.

מביטים אל מול קיר מצויר,

שהינו כה יפה, שהינו צבעוני

מעוטר באיורים- כולם אגדות

נסיכים ונסיכות

הם מושלמים, הם מחייכים.


מה נעים להביט על הקיר שכולו ורוד.

על הקיר לא מעוטרות דמעות, לא מעוטרות גדרות.

מה נעים להביט על הקיר שלנו, החלום שלנו

הוא חלומי, הוא חלומך.


שנינו מסתכלים עליו משני צידיו,

רואים מראות ומתמוגגים.

 

הציור לעיתים מתקלף,

מזל שאפשר לצבוע מחדש.

אבל הקיר הינו בינינו, אנו רואים אחד את השני.

ציירת ציור כל כך יפה שלך, הוא איתן, ואנחנו

ואם לפתע נשבר, והוא איננו,

היכן אני, היכן אתה

אתה אינך אתה יותר

מה שחשבנו


ואתה לפתע עומד לנגד עיני זר, ערום

אינך הנסיך המצויר על הקיר,

הינך לעיתים עצוב, לעיתים אתה אינך החלום שראיתי,

נותרת קווי מתאר, צבע המילוי דהה.


רציתי להכיר את האדם הערום,

היפה, המקסים, הרגיש האמיתי.

הקיר שבינינו שהיה כה יפה, שהעלה על שפתותינו חיוך

שאינו עוד, הינו הבושה החלשה שנשברה, הבושה שלנו מעצמנו

ולכן לעולם לא נאהב את האדם שעומד כעת מולנו.

אהבנו את המסיכה שאפשר גם להחזיק במגירה

המסיכה שאין צורך לוותר בשבילה.

אך המסיכה אינה מלטפת, אינה מזילה דמעה כי אני חסרה,

כי אתה חסר לי.


המסיכה אינה יפה כפי שהינך, היא קרה, חיוכה מאופק.

אוהב אותך לעד כי אינך קיר מצויר, אוהב אותך כשאינך מבויש

אוהב אותך מתקלף, אוהב אותך בצבע אחר

אל תלאה אותי בציפיות שאינך

אני אוהבת ואוהב אותך בכל מאודי

את השפתיים הסדוקות שאני מרגישה על שלי

את העיניים העייפות שאראה בסוף היום ובבוקר שלמחרת

את הרגליים שנושאות אותך אלי

אני אוהב את כולך, לא מצויר ולא צבעוני

אתה יפה כי הנך אתה, מקומט ורגיש,

יכול לגעת בי, יכול להפוך את עולמי לצבעוני עם ורוד ואפור, עם
צהוב וחום.

אותך אוהב יותר,

כשאתה תכיר לי אותך הקיר לעולם לא ייסדק,

לא יהיה זקוק לתיקונים

דמעתי תנצנץ כשאותי תחבק.

אני אוהבת אותך כל כך יפה שלי