ירון עמד בתור הקבוע של המכוניות בצומת גלילות. השעה רבע לשבע,
חשב לעצמו, אין סיכוי שאגיע הבית לפני שבע וחצי. נורית בטוח לא
תאהב את זה. ובאמת לא הייתי צריך להתעכב, אבל היה לי כל כך
נעים לשבת כך סתם לדבר ולדבר. מזמן לא חשתי כל כך חופשי
ומשוחרר כשדיברתי עם מישהי.
מיכל היא הפיזיותרפיסטית החדשה. בעיקרון, היא עדיין בתקופת
נסיון, אך נראה לי שנמשיך להעסיק אותה. אני בכל מקרה מתכוון
להמליץ על כך. מיכל היא בת 26 והיא סיימה זה עתה את לימודיה
בווינגייט בדיוק כמוני, אי-אלו שנים קודם לכן. יש בה, במיכל,
רעננות שכזאת.

בישיבת צוות עם הולנדר וגבאי. הועלה כמתוכנן על הפרק נושא מיכל
ותפקודה בחודש הנסיון. ירון רצה לומר שעל פי רוב מיכל הציגה
יכולות טובות יחסית והטעויות שלה נובעות בעיקר מחוסר נסיון.
אין ספק שמיכל בעלת ידע מקצועי מקיף, אך יותר מכל התרשם ירון
מהרגישות והקשב שהפגינה מיכל כלפי המטופלים. עם זאת בטרם הסםיק
לפצות את פיו, אלם מוחלט השתלט על ירון. פתאום הבין ירון כי
אסור שהולנדר וגבאי יקלטו את עוצמת הרגש שלו כלפי מיכל. למזלו
הרב של ירון, גם ללא תרומה מצידו הדיון התנהל בשטף ובזריזות.
בסופו של דבר הוחלט להאריך את חוזה ההעסקה של מיכל על פי
האופציה. הולנדר זימזם באינטרקום וביקש שיקראו למיכל להיכנס.

מולו עיניו ההמומות של ירון נכנסה מבעד לדלת חדר הישיבות אשתו,
נורית. נורית ניגשה אל הכיסא שיועד למיכל והתיישבה בעצבנות
ניכרת לעין. ירון הוכה בהלם, הולנדר וגבאי הפגינו דווקא גישה
עניינית. גבאי פתח ראשון בדברים: "מבחינה אישית נהנינו מאוד
מהעבודה לצידך" הולנדר הנהן קלות לאות הסכמה וללא שהות מיותרת
הוסיף: "אבל מבחינה מקצועית, הגענו למסקנה שאין התאמה בין
הדרישות התפקיד לבין הכישורים ונטיות הלב שלך ולכן עדיף שדרכנו
תיפרדנה כבר עכשיו."

למשמע הדברים הפנתה נורית את מבטה הצר והמאשים לירון. פתאום
הבחין  ירון בנוכחותו של בנו יואב בחדר. כיצד לא שם לב לכך עד
כה? בין זרועותיה של נורית שכב לו יואב באי נוחות בולטת.
כעלבון על ההתעלמות מקיומו בעולם, החל יואב לבכות לצרוח
באלימות. צווחות הבכי חרקו בחלל האוויר ודקרו את האוזן. ירון
עצם את עיניו בחוזקה, אך הקול פולשני המשיך לנדנד בקביעות
מרגיזה. לאחר שהודה בינו לבין עצמו כי לא מתחייב קשר בין עצימת
עיניים לבין חוש השמיעה, פקח ירון את עיניו. התמונה שנגלתה
לעיניו של ירון היתה שונה בתכלית מזו שציפה לו, אך אותן צווחות
חוזרות ונשנות המשיכו במלאכתן המטרידה.

ירון סובב את גופו הכבד על פני המיטה ושילח בתנועת חרמש ארוכה
את זרועו הימנית, כך שידו תיפול בדיוק על הלחצן הגואל. היד
נחתה בכבדות, אך השעון המעורר המשיך בשלו כמו לא ארע דבר. ירון
מאוכזב אך לא אומר נואש. בחצי ישיבה, נוטל ירון את השעון לידיו
ומתפעל את המנגנון המכני לטובת קצת שקט, קצת שקט.

גאה ומרוצה מחזיר ירון את השעון למקומו, ומסתובב חזרה לכיוון
מרכז המיטה. ממעמד הכר נורית עונה לו במבט צר, עייף ומאשים.
ירון יודע בדיוק מה עובר בראשה של נורית. גם הלילה לא קם הלילה
ירון ולו פעם אחת ליואב. המבט של נורית משלים את מלאכתו של
השעון המעורר ומגלגל את ירון מחוץ למיטה בטרם יתפתח דיון על
הלילה שעבר.

ירון: "תה או קפה?"
נורית: "קפה, קפה. אחרי הלילה הזה אני צריכה קפאין"
ירון: "יש לי היום יום ארוך בעבודה. יש לנו ישיבת צוות בערב."
נורית: "לפחות ישנת טוב בלילה"
"כן" עונה ירון בחצי שפה.

עוד מעט השעה שש ותיפתח ישיבת הצוות עם הולנדר וגבאי. ירון
יידרש לתת חוות דעת מקצועית על תפקודה של מיכל. בשביל מה אני
צריך את זה, חשב ירון. עוד לא קרה כלום וכבר עכשיו יש לי
סיוטים בלילה. אני אגיד שאין לה מספיק נסיון וזהו. אומנם זה לא
ממש הוגן כלפי מיכל, אבל פשוט לא נותרה לי ברירה. מצד שני,
הולנדר וגבאי לא עיוורים. כבר ראיתי את הולנדר נותן מבטים
במיכל. אם הוא חושב שיש לו סיכוי איתה, הוא טועה בגדול. בחורה
כמו מיכל לא תימשך לעולם לאדם כמוהו. בכלל הולנדר נשוי, ואין
לו מה לחפש עם בחורות צעירות.

הולנדר, הממזר הזה, ודאי ירצה להשאיר אותה. גבאי, לעומת זאת,
קשה לומר מראש מה יחשוב גבאי. ברגע שאחליט מה אני רוצה, צריך
לחשוב כיצד לשכנע את גבאי. השעה שש מתקרבת, אין לי עוד הרבה
זמן.