אין לי חוץ ממך כלום.
ועכשיו כשכבר אין לי אותך,
עם מה זה משאיר אותי?
הרגשתי שהכל מסתדר,
והיית שם איתי,
וזה עשה את הכל הרבה יותר קל.

הייתי ממש מאושרת,
שום דבר לא שינה לי.
רק אתה.
ועכשיו אתה לבד,
וחרא לך.
ככה סתם בחיים,
בטח לא בגלל שאני לא שם.

מהרגע שיצאת לי מהחיים
איבדתי שיווי משקל.
ומאז הכל לא מסתדר.
הייתי נותנת הכל בשביל שתחזור.

ועכשיו כשדיברנו,
זה לא אתה.
זה לא מה שהיה פעם.
אני לא מצחיקה אותך,
או מרגשת אותך.
אני כלום בשבילך.

אני לא יודעת מה להרגיש,
אם לכעוס או לבכות.
להמשיך הלאה או להשבר,
אני איפשהו באמצע מבולבלת.
ומחפשת את מה שהיה לי איתך.
ואותך.

קצת מקל עליי,שאתה כ"כ רע.
כי עכשיו אני יודעת איך אתה באמת.
זה לא משנה את זה שמאז שהלכת,
אני לא זוכרת איך זה היה לפני,
ועכשיו כל הזיכרונות מכאיבים לי.
כמו שכאב כשאמרת: "את יודעת מה אני רוצה להגיד..."
כאילו הכל קורה עכשיו,
אבל מרגיש בחיים אחרים.

בחיים לא תדע איך אני באמת מרגישה,
וכבר בחיים אני לא אגיע אלייך באמת.

אין לי חוץ ממך כלום.
:(

"כשאני מחבק אותך,
אני מחבק אותך...
ואח"כ דועך..."