מבט אחד נפעם
זה מה שאני צריכה
מבט מהיר לתוכך
מבט ארוך
"את שוב בוכה?"
שוב כועסת,שוב עצובה
מנגן שירים של נחמה
מנסה להיות יותר יפה
חומרים כימים
מי פנים
הולכת אחרי כולם
ולא אחרי אף אחת
כמה מטרים
רק עוד כמה
שלוש,
שתיים,
אחת..

יותר מהר
יותר חזק
"לא מפקירים חיילים בשטח"
אבל אותך הפקירו
שם לבד

שם ליד
בפינה
בית קפה

"שלום עכשיו"

פוליטיקאים;
"יותר מאוחר"

לכם לא איכפת,
הוא נשאר שם
הוא לבד
בודד
אולי כבר ..
לא!זה לא נכון!
למרות הקבר
למרות האזכרה בכל שנה
"זה לא הוא שם
אלא מישהו אחר!!"
אני זועקת
צועקת!בין הדמעות המלוחות
הנוזלות על פניי
אבל לכם,
לא איכפת

לכם לא משנה
עוד חייל בקרב
עוד חייל נפל
עוד מספר
לא יותר
אני לא אשכח
אני לא אסלח

יושבת בבית הקפה הפינתי
ומסכה על פניי
את אומרת לי שאני נראת יותר טוב
אולי כי הפעם
אני לא בוכה כשאני נכנסת דרך הדלתות השקופות
אולי כי הפעם
המסכה שלי כל כך טובה,
שאפילו את
לא רואה

ריח מתקתק
הבושם שלך,
הוא עדיין פה
אצלי בדירה
"אני אאסוף אותו מחר,טוב מתוקה?"
"טוב.."
הבטחת
אני עדיין מחכה
וגם הוא

השמיים לבנים
עוד יום עבר
העננים מכסים את השמש
שפעם העירה את חיי

כמוך.