אמא אומרת "בואי למגדל. כולם אומרים לי שבמקומי היו באים לקחת
אותך." אני אומרת שזה סה"כ אזור התעשייה. קודם זה היה רק מג'ד
כרום. מישהו כיוון אותם. 100 מטר דרומה.
אני צוחקת על מיכאל למה לעזאזל הוא בא לפה. "בבית אני לא
מצליח ללמוד" ואוסף את הדברים למכללה. "אסתר אמרה שכנראה
המכללה חטפה". הוא חוזר אחרי חצי שעה כי לא נותנים להכנס
ואנחנו יושבים לראות באפי. החלונות רועדים ויש ריח שרוף
באוויר. אני מצלמת בסלולרי ושולחת לאמא. "אני ממגדל העמק והוא
מהקריות" והשוטר שואל "אז מה לעזאזל אתם עושים פה". מה זאת
אומרת? משלמים 300 שח למונית האחרונה בעיר כדי לברוח.
איזור התעשייה התרוקן. אני יוצאת החוצה לצלם. הם בפנים
מתווכחים על גובה הלהבה מפני המתכת, אחרי שהראיתי להם שזה
קשור במתח. דווקא קודם צילמתי את המכונה. יצא יותר יפה.
אזעקה. אין כוח. נשארים. 8-9 נפילות. ממש בשורה מול החלון.
קשה לראות אם זה גם בבסיס.
חלמתי שמשמיעים ברדיו את רשימת הערים, ואני אומרת לאמא "אבל
המלחמה נגמרה" והיא אומרת שזה הנפלים מתפוצצים.
3 חודשים אחרי אני שומעת "לא יכול לעצור את זה" ובוכה.