בראיון העבודה, ששמעו שהייתי קצין בצה"ל, ישר הבינו שאני
מתאים לתפקיד. שקרן מנוסה ועוד במערכת כל-כך מנוסה. הם לא
יכלו לבקש לטוב ממני. בהמשך הראיון כאשר שאלו אותי איך אני
בלשקר, עניתי תשובה סולידית - "בסדר", אבל שיקרתי, הייתי שקרן
מצויין.
כבר ביומי הראשון לעבודה הייתה לי תפוקה מצויינת ושיקרתי
לעשרות לקוחות. הבוס היה מרוצה. ככה עברו השבועות, הכסף זרם
לכיס, וגם היו בונוסים לכיסים האחוריים.
יום יום הייתי מגיע למשרד, מתיישב על כסא העור הרך, מול שולחן
עשוי מעץ אורן, שעליו ג'ירפה מפלסטיק מחזיקה פתקית עם שמי בין
רגלייה הפשוקות. וכך הייתי משקר, אם זה בטלפון ואם זה פנים אל
פנים.
הכי כיף ומספק היה לשקר פנים אל פנים. הניצוץ בעיניים של
הלקוח מיד אחר השקר הראשון שהייתי זורק מצית להבה קטנה בלשוני
שמתפרצת ואני מתחיל יורה מסכת שקרים מטווח אפס. לאט לאט אני
רואה איך השקרים מתחילים לחדור למוחו של הלקוח וליצור חיוך
רחב על פיו המרויר. בסוף כשהלקוח יוצא, אני לוקח נשימה עמוקה
ומרגיש איך ליבי מתמלא אושר. עוד לקוח מרוצה.
לפעמים, שאין לקוח במשרדי וגם לא בטלפון, אני נוטה להתרווח על
כסא העור ולשקר לעצמי.
השעות עוברות, הכסף נערם. הזמן טס שמשקרים.
אחרי חודשיים קודמתי ונתנו לי לנהל מחלקה קטנה. עכשיו חוץ
מלשקר ללקוחות ולעצמי, הייתי צריך גם לשקר לעובדים תחתיי.
יום אחד, אדם, שם בדוי, שהיה אחד מהעובדים הגיע אלי לשיחה
אישית. שיחה זו הייתה המבחן הראשון שלי בתור מנהל. אדם החל
להגיד לי את האמת בפנים. לא האמנתי למשמע אוזניי, לא זכרתי את
עצמי כעוס כל כך מאז שגולני חיסלו את המבוקש הבכיר למחצה
שהצוות שלי היה אמור לחסל. התחלתי להרים את קולי על אדם.
"איך אתה מעז? להגיד לי כך את אמת, במצח נחושה!"
"מה נראה לך שזה פה? יחתיכת יפה נפש, יאידיאליסט".
אדם החל לזרוק לי אמרות חבוטות עד כאב. הוא קשקש על זה שלשקר
יש רגליים ועוד שטויות. הסברתי לו בקונטרה, איך השקר רץ
במעגלים ונשמר בתוך המערכת. חשבתי שהוא הפנים, ולמרות הכעס,
החלטתי להשאירו בתפקיד.
יומיים אחר כך, הוא תלה עצמו במשרדו. הוא השאיר מכתב. בין
היתר התנצל בפניי,   וטען שזה לא אני זה הוא. הוא האשים את זה
ששיקר לעצמו, ולא שום דבר אחר.
כעבור שנה, כבר הייתי בתפקיד מפתח בחברה. הזמן כבר החל לעבור
יותר לאט. במקום לשקר ללקוחות התעסקתי יותר בלשקר לעובדים,
ובעיקר לעצמי.
בלי קשר למקרה של אדם, מעט מאוד אנשים בחברה ולקוחות מעזים
לומר את האמת, אם זה לי ואם זה לעצמם. לרובם אפילו אין סיבה
להעז, כי הם לא יודעים שיש אמת.
לפעמים, מבחוץ, העבודה שלי נראית קלה. האמת, אחרי כמה שנים
בעסק אני יכול להגיד, שלשקר זה לא קל. באמת.