את יודעת מה זה להתעורר שש או שבע פעמים בלילה ליד הבחורה שאני
אוהב ולהרגיש אותה רועדת בחיבוק שלי, אבודה בעוד סיוט? איזו
הרגשה זאת, כשאני מעיר אותה רק כדי שהיא תירתע מהמגע שלי באימה
ואני ארגיש כל פעם כאילו שעשיתי משהו לא בסדר? איך זה לנשק
מישהי ולפתע לראות אותה פורצת בדמעות כי נישקתי אותה בדיוק כמו
שהוא עשה את זה באותו לילה, את יודעת? ואיך זה להרגיש כמו חלאת
אדם כל פעם שאני מעז לרצות אותה, בגלל שאני כל-כך אוהב אותה
וכל-כך רוצה להיות איתה - עד הסוף? איך זה לדעת שאם אני אספר
לה שאני רוצה אותה, היא תעשה את זה איתי אבל כל הזמן הזה היא
רק תשכב שם ולא תזוז עד שאגמור, ואז, כשאני אלך, היא תבכה את
הנשמה שלה על הרצפה והיא תתנפץ כי לא יהיה שם אף אחד שיתפוס
אותה? וכל פעם שהיא צריכה אותי, שאחבק אותה, ואני לא שם - איך
את חושבת שאני מרגיש? איך זה להיות כבול אליה בגלל שאני מפחד
ממה שהיא עלולה לעשות לעצמה אם אני לא אהיה שם? ואיך זה לחיות
בפחד כל זמן כשאני לא איתה כי אני לא יודע איך אני אראה אותה
פעם הבאה - אולי יהיו עליה חתכים מכף רגל ועד ראש ואולי היא
תהיה לבושה במיטב בגדיה ושכובה בתוך ארון קבורה?! ואם אני כן
שם בשבילה, מה את חושבת שאני מרגיש כשהיא מרימה את הסכין היפני
כי החיבוק שלי פשוט לא היה מספיק? ואיך את חושבת שאני מתמודד
עם הדמעות שלי? מה אני עושה כשאני צריך ממנה חיבוק והיא
מתפוררת מולי לאבק מרוב צער ועצב וכאב ויאוש, ואף אחד לא שם
כדי לאסוף את השברים כי גם אני כבר כל-כך עייף וכל-כך חלש מכל
אלה. ואיך אני מרגיש כשאחרי כל זה היא עדיין לא יכולה להאמין
שאני אוהב אותה, עדיין לא מבינה שהיא לא חייבת לשכב איתי כדי
שאני אשאר איתה, ועדיין מעדיפה ליתר ביטחון להיתפס לכל אדם
שנותן לה שביב של תקווה גם אם זה בה על חשבוני?!






תגובה לזה שכמה אנשים ניסו לומר שאם חבר של מישהי אונס אותה אז
זה לא ממש אונס...